מגפת השקרים הגיעה לכנסת ולבית המשפט

האמת והחוק ניצבים לצידו של אדלשטיין, אך נראה שאלו הפכו לחסרי חשיבות

ווינסטון צ'רצ'יל אמר שהשקר עובר חצי עולם, לפני שהאמת מספיקה ללבוש מכנסיים.

קצת כמו נגיף.

ישראל חווה לאחרונה התפרצויות נקודתיות של שקרים, פייק ניוז ודיסאינפורמציה. אלו מתחילים בריכוזים נקודתיים אך במהרה גדלים בקצב אקספוננציאלי. כמה שנלחמים באותם שקרים, נדמה שאלו רק ממשיכים להתרבות ולהתפשט. מאחורי כל שקר שנחשף ומופרך ממתנים שניים חדשים מהניילון.

התסמינים החלו בשבוע שעבר. אמרו שנתניהו ואוחנה "סגרו" את בתי המשפט: אז נשיאת בית המשפט העליון הבהירה שבתי המשפט פתוחים ועובדים. אמרו שביבי דחה את המשפט של עצמו: ואילו מי שדחתה את הדיון היתה השופטת פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים היושבים בדין. כאילו לא די בכך, טען יאיר לפיד שהנחיות משרד הבריאות נועדו רק לשמר את כוחו של ראש הממשלה: אלא שאמצעים אלו ננקטו וננקטים ברחבי מדינות העולם הנגועות בנגיף הקורונה.

ואולם על אף הקרב העיקש במגיפת השקרים, היא התגברה והתפשטה מוקדם מהצפוי – היישר לכנסת ישראל. זן חדש-ישן ועמיד במיוחד של שקר התגלה והפעם כזה המבשר על קץ הדמוקרטיה. בגלגול זה נטען שיושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין "סגר את הכנסת", לא פחות. מאז מתחוללת סערה שטרם שככה וההתפרצות רחוקה מלהיות תחת שליטה. על מנת להתחסן מפני שקר זה, עלינו לבחון אותו מקרוב.

בימים האחרונים הוטחו שני טיעונים עיקריים כנגד אדלשטיין, שניהם תחת הכותרת "סגירת הכנסת". האחד, שהוא אינו מאפשר הצבעה לשם קביעת ועדה מסדרת. השני, שהוא אינו מאפשר הצבעה על החלפתו כיו"ר הכנסת. שני טיעונים אלו מתחרים זה בזה ברמת רדידותם ועליבותם.

תחילה יש לזכור ולהזכיר את העובדה הבסיסית שאין עליה עוררין: אדלשטיין פועל לפי תקנון הכנסת והחוק ובהתאם למגבלותיהם. אין ולא עלה טיעון החולק על כך. מהעתירה הראשונה ועד הציוץ האחרון, אין מי שהתיימר לומר ברצינות שאדלשטיין חורג מהסמכות שהוענקה לו בדין. לאור זאת לא היתה ליריביו ברירה אלא להטיל מסך עשן כבד של כינויי "לא ראוי", "לא סביר", "פסול" – שמות מכובסים ל-"לא לטעמי". הגם שרצוי להתווכח על תבונת וצדקת ההחלטות של אדלשטיין, אין זה שולי שהן כולן התקבלו בתוך מגבלות החוק והתקנון.

מדוע יש לכך משמעות? משום שגם "רוב הכנסת" מחויב לפעול לפי סדרי הכנסת הקבועים בתקנון ובחוק. אמנם "הרוב קובע" – אלא שבמקרה זה, הרוב שקבע את תקנון הכנסת גובר על הרוב הנוכחי המזדמן. בדיוק כמו ש"רוב" מחויב להעביר חוק ב-3 קריאות ואינו רשאי להעבירו בקריאה אחת, כמה שירצה בכך. כללים אלו נקבעו מאחורי "מסך בערות", כאשר אלו שקבעו אותם לא ידעו את מי הם ישרתו בעתיד וכיצד. אם ירצה ה"רוב" לסטות מתקנון הכנסת, הוא רשאי לשנות אותו באמצעות הוועדה המסדרת.

עובדה זו לבדה שומטת את הקרקע תחת רוב שקרי "קץ הדמוקרטיה". ואולם רצויה בחינה נוספת תחת המיקרוסקופ. חברי כחול-לבן ביקשו לעשות דבר שלא נעשה מאז קום המדינה: הקמת ועדה מסדרת שלא על דרך פשרה והסכמה בין הסיעות, אלא בשיטת "המנצח לוקח את כל הקופה". מאז ומעולם לא קרה שהוועדה המסדרת הוקמה רק מכוח הרוב הפרלמנטרי של מחנה כזה או אחר – אפילו לא בכל הקדנציות ה"דיקטטוריות" של נתניהו. אז מה עשה יולי אדלשטיין, כיו"ר הכנסת? תנשמו עמוק – הוא דחה את ההצבעה ביום אחד. כן, מה ששמעתם, יום אחד בלבד, והציוצייה נכנסה לטיפול נמרץ.

ההסבר פשוט: הצבעות המליאה מתקיימות בימי שני עד רביעי. במקרה הזה, במקום שתתקיים ההצבעה על הקמת ועדה מסדרת לבקשת כחול-לבן ביום רביעי, אדלשטיין דחה אותה ביום עבודה אחד, ליום שני (היום הראשון בו ניתן לקיים את ההצבעה), על מנת שאולי יישאו פרי המאמצים השונים להגיע לפשרה. בישראל, תפקיד יו"ר הכנסת הוא בין היתר לבלום מהלכים חפוזים ולאלץ את חברי הכנסת לעבוד באופן סדור, בהתאם לתקנון ולפי הנהלים והנוהג הקיים. מנגנון זה של מיתון החלטות או דחיית הליכים כלל אינו חריג בפרלמנטים ברחבי העולם. דוגמא שימושית היא הליך ה"פיליבסטר", לפיו כל נציג ציבור יכול לשאת נאומים ארוכים וכך לדחות את קיומה של הצבעה, לפעמים במשך ימים שלמים. במקרה זה, אדלשטיין דחה הצבעה גורלית ביום אחד, כדי לתת סיכוי להגיע לפשרה, בתקווה, שבכל זאת לא כל הכלים יישברו. והנה לכם שקר "סגירת הכנסת" – בשמאל מיהרו לעתור לבג"ץ, אך הוא שם ללעג את הטוענים ובידד את השקר, כאשר קבע שאין צורך לפסוק בעתירה משום שממילא הדיון היה צפוי להתקיים במועד המוקדם האפשרי. והנה, על אף "סגירת הכנסת" התקיימה ביום שני האחרון ההצבעה כמתוכנן.

זן נוסף של שקר זה התגלה בנוגע להחלפת יו"ר הכנסת. התקנון קובע שהצבעה על החלפת יו"ר לא תהיה מאוחרת מההצבעה על הקמת הממשלה. לאדלשטיין אין אף חובה חוקית לקיים הצבעה בנושא לפני כן. בהתאם, הודיע אדלשטיין כי לא יעלה להצבעה את החלפתו לעת עתה, בהתאם לסמכותו בדין. כאן השקר תקף, בטענה שאדלשטיין מצוי בניגוד עניינים ומונע משיקולים זרים.

תחילה, נשאלת השאלה: האם אי פעם היה או יהיה יו"ר כנסת שאינו בניגוד עניינים? הרי במה נפשך – יו"ר יבוא מסיעות הקואליציה או האופוזיציה, ממפלגה כזו או ממחנה אחר. בכל מצב יהיה היו"ר בניגוד עניינים מדומה. ואם מחר הכנסת תמנה יו"ר מכחול-לבן, והוא מעורב בפיקוח על המדיניות הממשלתית של הליכוד ומפלגות הימין, לא יהיה הוא ב"ניגוד עניינים"? לא יהיה לו אינטרס להזיק למפלגות היריבות ולסייע למחנה שלו?

שנית, שיקוליו של אדלשטיין תואמים בדיוק את רציונל החוק והתקנון, באופן המובן לכל בר דעת. תפקיד היו"ר הוא כמו שר בכיר, בעל שיקול דעת רחב והשפעה עצומה על התנהלות הכנסת. כדאי שהיו"ר ימונה ע"י הקואליציה הנכנסת והסיעות המתכוונות למשול. במצב עניינים רגיל, רוב חברי הכנסת היו מקימים קואליציה וממשלה, ועל הדרך גם ממנים יו"ר לכנסת. בדיוק בשל כך התקנון מצמיד את מינוי יו"ר הכנסת לכינון הממשלה. במקרה שלנו מפיצי השקר מבקשים ללכת עם ולהרגיש בלי: רוצים הם לקבוע יו"ר קבוע לכנסת בעוד שטרם התברר אם יקימו קואליציה וממשלה. בשל כל זאת, אדלשטיין אינו מאפשר את החלפתו בעת הזו לאור שיקולים מקובלים וסטנדרטיים למדי. אלא ששקר "קץ הדמוקרטיה" בשלו.

לא ניתן להבין את מקור והתפשטות השקר מבלי להבין את הרקע והמשמעויות שלו. המהלך של אדלשטיין חושף את העורמה של כחול-לבן. כל התמרונים הפרלמנטריים של קציני כחול-לבן היו מתייתרים לחלוטין לו היו מקימים ממשלה. נשיא המדינה כבר הטיל משימה זאת על בני גנץ ואין דבר שעוצר בעדם – כלום. כחול-לבן יכולים היום, מחר, או בכל יום שיבחרו, להציג ממשלה ולקבל את אמון הכנסת, וכך יוכלו לקבוע את סדר היום, למנות את כל הוועדות, ולהחליף את היו"ר. אם יציגו ממשלה, לאדלשטיין לא תהיה ברירה והוא יהיה חייב להעלות את הנושא להצבעה מבלי לעכב אותה.

אלא ראה זה פלא, גנץ וחבריו בקוקפיט אינם מסוגלים או שמא אינם רוצים להקים ממשלה, וסיבתם עמם. חלף זאת, כחול לבן מבקשים לשנות את הכללים כדי שישיגו כעת, אחרי הבחירות, מה שלא הצליחו להשיג כבר שלושה סבבים בקלפי – את הדחתו של ביבי. לשם כך הם מפיצים את מגפת השקרים עוד ועוד.

לפי הדיווחים האחרונים, נראה כי מגפת השקרים הדביקה גם את בית המשפט העליון. באופן תקדימי בג"ץ הורה לאדלשטיין בדיוק מתי ואיך עליו להעלות לסדר היום את ההצבעה להחלפתו. כך מבקש בית המשפט לרוקן מתוכן את הוראות התקנון ואת תפקיד היו"ר. מדוע טרחו חברי הכנסת לכתוב תקנון אם בית המשפט יתעלם ממנו? מדוע טרחו למנות יו"ר כנסת אם שופטי בג"ץ יחליטו פשוט במקומו?

נגיף השקר מכלה כל חלקה טובה, וזן "קץ הדמוקרטיה" הגיע גם לבניין שברחוב שערי משפט 1. ניתן לסכם את הכשל המהותי, הבסיסי והיסודי בפסיקת בית המשפט כך: בית המשפט טען כי החלטת היו"ר "חותרת תחת יסודות התהליך הדמוקרטי". ואולם, הנגיף השכיח מהם עובדה פשוטה: התהליך הדמוקרטי חי ובועט. 62 חברי כנסת, כחול-לבן ושותפיה, יכולים היום להקים ממשלה, ולייתר את הדיון; מאידך, יכולים הם להשיב את המנדט לנשיא המדינה; ועוד, יכולים הם להצביע בעד פיזור הכנסת והליכה לסבב בחירות רביעי. כל אלו הם ליבה של התהליך הדמוקרטי, ואין איש מונע מהם לעשות אחד מאלו. אשר על כן, אין שחר למסקנת בית המשפט אודות "חתירה תחת יסודות התהליך הדמוקרטי".

בשם הדמוקרטיה, בית המשפט מתעלם מהכללים שקבעו נציגי העם לדורותיהם ומחיל כללים משלו, פרי דמיונו; בשם שלטון החוק, בית המשפט הופך את שלטון החוק על ראשו ומבהיר כי כוונתו היא שלטון השופט.

בזמנים כאלו, נדמה, באמת עדיף לשהות בבידוד.