דעה: גירעון על חשבון הברון

המהלכים של נתניהו והשר ישראל כץ לחלוקת כסף חופשי ישירות לאזרחים ולעסקים, זוכים לקיתונות של רותחין ומוצגים כצעד בזבזני ופופוליסטי. למעשה מדובר בצעד הטומן בחובו פוטנציאל עבור המשק החופשי, בתנאי שיקפידו לממן את המענקים על חשבון המנגנון הממשלתי – ולא באמצעות הכבדת נטל המס.

הרעה החולה השוחקת את כלכלות המדינות המפותחות במערב, היא ההתמכרות המסוכנת להוצאות ממשלתיות גדלות והולכות על חשבון האזרחים. הוצאות הממשלה במדינות מפותחות, שעמדו בתחילת המאה העשרים על שיעור צנוע של מעט יותר מ-10 אחוזים מההכנסה הלאומית, יצאו מזמן משליטה ועומדות היום על למעלה מ-40 אחוזים מכספי הציבור. הוצאות הממשלה בישראל עומדות גם הן על שיעור דומה.

המשמעות היא שנתח נכבד מכספנו מופקע מידינו ונמסר בידי מנגנון המתמחה בניהול בזבזני. ניהול ממשלתי בהיקף כזה מהווה עול כבד על כתפי האזרחים, פוגע קשות ביעילות המשק ומצמצם בצורה מדאיגה את החופש הכלכלי והאזרחי של כולנו.

בימים שבשגרה אין לממשלה כוח פוליטי מספיק לתמיכה במהלכי קיצוץ במשרדי הממשלה. רוב היוזמות לרפורמות ייעול במשרדי הממשלה ולהגברת החופש בשוק נחסמות באגרסיביות על-ידי רוב מוצק של מתנגדים. קשה לעמוד מול הנציגים הממושמעים של המגזר הציבורי, שליחי הוועדים הגדולים ובעלי בריתם – ברוני המונופולים. אך הקורונה מספקת בידינו הזדמנות לביצוע מהלך הבראה שיחזק את השוק, את העסקים שקרסו ואולצו לסגור שלא באשמתם ואת המוני השכירים במגזר הפרטי שאולצו להפסיק לעבוד – על חשבון צמצומים הכרחיים במגזר הציבורי.

הדרישה לחיזוק הסקטור הפרטי על חשבון הסקטור הציבורי מעולם לא זכתה לרוח גבית חזקה יותר. שהרי, קשה להצדיק מאבק של ועד עובדי מדינה, שכמעט ולא נפגעו בקורונה, כאשר הללו יפגינו נגד רפורמות ייעול הנחוצות למימון מענקי חירום שניתנו לסקטור שנפגע אנושות. אפשר להתווכח על היקף המענקים, אך מבחינת דעת הקהל הציבורית – לדעת רבים חובת המדינה לפצות עסקים ושכירים שאולצו על-ידי הממשלה להפסיק את עבודתם. ניתן לראות את המענקים בתור כסף שחוזר חזרה ישירות אל השוק החופשי, וכסף חופשי לעולם אינו מבוזבז – הוא ינוצל ביעילות בשוק החופשי.

ומה בנוגע להלוואות הגדולות והגירעון שנוצר? האם גירעון יכול להיחשב כצעד לגיטימי? התשובה המפתיעה היא שניתן להפיק מההלוואה והגירעון דברים חיוביים – בתנאי שסגירת הגירעון תמומן על-ידי רפורמות במגזר השמן. הדרך המומלצת להיפטר מהשומנים של המגזר הציבורי היא על-ידי צמצום הוצאות קבועות וביצוע רפורמות התייעלות לטווח ארוך. אם כבר גירעון, לפחות שייכפה על משרדי הממשלה דיאטת בריאות. אם ישכילו קברניטי הכלכלה בממשלה הבאה לגבות את החשבון מהברון – המגזר הציבורי – כולנו נרוויח.

פחות ממשלה – יותר שגשוג

כלל יסוד בכלכלת שוק קובע כי שגשוג כלכלי עולה ככל שמצמצמים את נתח התקציבים של משרדי הממשלה. יותר כסף חופשי ביד הציבור מוביל לשגשוג כלכלי לרווחת כולם, כולל השכבות החלשות. פחות כסף חופשי לאזרחים, משמעותו בזבוז נוסף ופגיעה ביעילות המשק. מדובר בחוק השוק הבסיסי ביותר הנלמד בקורס מבוא בפקולטות לכלכלה. עוד לא נמצא המנגנון הבירוקרטי שיטפל עבורנו בכסף שלנו בצורה יעילה יותר מאיתנו.

להערכת מומחי כלכלה, כמחצית מהכסף הנכנס למנגנון בירוקרטי, מנוהל באופן לא נכון או נתקע בצנרת המסועפת של המנגנון, ולעולם לא יחזור בצורת שירות יעיל ומועיל לאזרחים. החטא הכלכלי החמור ביותר הוא הגדלת נטל המס שמשלמים האזרחים, למימון ניפוח נוסף של המנגנון הבירוקרטי.

אחד הסודות השמורים של קברניטי הכלכלה הוא השימוש המתוחכם בגירעון תקציבי כדי לכפות דיאטה על משרדי הממשלה. הדינמיקה הפוליטית הרגילה כופה על מפלגת השלטון חלוקת כמה שיותר משרדי ממשלה עם תקציב גדול ככל האפשר, לשותפים בקואליציה. חגיגה קואליציונית על חשבון הציבור. התוצאה היא ניפוח המגזר הציבורי, וריבוי משרדי ממשלה ושירותים ציבוריים מיותרים.

קברניטי כלכלה אמורים לנהל עבורנו מאבק נחוש כנגד הנטייה הכרונית להשמנת יתר של המגזר הציבורי, וכנגד חסמים רגולטוריים ומשפטיים המסרבלים את הכלכלה החופשית. אך בהעדר תמיכה ציבורית רחבה במפלגת השלטון, היא תלויה בחסדיהם של נציגי המגזר הציבורי בכנסת, המתנגדים לרוב יוזמות ההתייעלות במנגנונים של עובדי המדינה.

כך נולד השימוש המתוחכם בגירעון לכפיית מהלכים למען המשק החופשי, הסובל באופן כרוני מתת ייצוג בכנסת. הגירעון הוא איננו רצוי, אך במציאות בה הוא קיים, הוא יכול לשמש כנשק הסודי הנשלף כדי לבצע פעולות כלכליות מועילות לשוק החופשי, כגון השקעה בתשתיות או החזרת כסף חזרה אל השוק. אחרי שהגירעון נוצר, הוא משמש כמנוף לכפיית מהלכי ייעול וקיצוץ בדיעבד בדלת האחורית.

גירעון יוכל להיות ״טוב״ אם יתפקד כ״רובין הוד״ הלוקח כסף מה״ברון״ הציבורי, ומנתב אותו על-ידי צמצום המגזר הציבורי בחזרה אל המגזר הפרטי. השיטה: ניתוב הבור התקציבי אל עבר המנגנון הממשלתי באופן של קיצוצים ורפורמות. שיטה בדוקה ויעילה לשחיקת חגיגות קואליציונית מצטברות. כעומק משבר הקורונה כך עומק התמיכה הציבורית בקיצוצים במגזר הציבורי הנינוח.

שר האוצר כ״ץ גיבש תכנית לניצול הגירעון שנצבר לביצוע קיצוץ משמעותי בשכר המתנפח של העשירונים העליונים בסקטור הציבורי. נטל ההוכחה יונח על כתפיו ועל כתפי נתניהו, אם יזכו לכהן בתפקידם בממשלה הבאה. נתניהו, המחזיק ברקורד שיא כמוביל רפורמות סדרתי, יצטרך להוכיח שוב את יכולתו במימוש רפורמה במנגנון הממשלתי – למימון הגירעון שנכפה עלינו בקורונה.

מובן שבממשלת האחדות המתפרקת שכללה שני מנהיגי עבר של ההסתדרות, אבי ניסנקורן ועמיר פרץ, לא היה כל סיכוי ממשי לביצוע מהלכים של קיצוצי שכר משמעותיים. את הדייסה הזאת אנחנו בישלנו בהצבעה לכנסת הקודמת. אך משבר הקורונה והבחירות הקרבות, מציבים בפנינו הזדמנות לבישול דייסה מוצלחת יותר, שתכלול נציגות מובהקת של השוק החופשי. נציגים שיוכיחו שבכוונתם לשים בצד את העוינות האישית ואת הרעיון האווילי של חרמות על ציבורים רחבים, ויגבשו כוח משימה ממוקד במטרת העל – כפיית דיאטה הכרחית על הסקטור הציבורי. אסור לתת להזדמנות כזאת לחמוק.

המאבק הרועש של ׳כחול לבן׳ לזירוז העברת התקציב, משקף בעיקר את דאגתם של ניסנקורן ושותפיו מחרב הקיצוצים המונפת על הסקטור האהוב עליהם, והרבה פחות את הדאגה למנהל תקין. לנוכח הרוח הגבית לרעיון הקיצוץ בסקטור הציבורי, שירת עיכוב תקציב המדינה בעיקר את האינטרסים של הסקטור המועדף על נתניהו וכץ – הסקטור הפרטי. מובן שלדחיית התקציב היו גם יתרונות פוליטיים עבור מפלגת השלטון, אך השיקול הכלכלי הוא כבד משקל.

באווירה ציבורית אמפתית למצוקת הסקטור הפרטי, אין סיבה למהר לסגור תקציב, שהרי ככל שגובר הלחץ הציבורי, יהיה זה קל יותר לכלול בתקציב המאוחר רפורמות עמוקות לצימוק המפלצת הבירוקרטית. ויתור של חסידי המשק החופשי על הזדמנות נדירה להבראה וצמצום, רק כדי לבצע החייאה מלאכותית לממשלת אחדות משותקת, היה נזקף לחובתם כצעד טיפשי והחמצה בלתי נסלחת.

פירוק הממשלה הביא לבלימת שרשרת המחטפים שתכנן ניסנקורן במגזר המשפטי – התפתחות חיובית לכל מי שהחופש האזרחי והכלכלי בארצנו יקר לליבו.

בשנים האחרונות הופך המגזר המשפטי לגורם דומיננטי בהחלשת השוק החופשי. התעצמות מערך הייעוץ המשפטי פוגעת בצורה קשה בתהליכי ייעול ומסחר חופשי. כתוצאה ממחטף סמכויות בלתי פוסק, הפכו היועצים המשפטיים למעין צוואר בקבוק המעכב ביצוע יוזמות ניהוליות ומהלכי ייעול. תהליך המשפטיזציה של מערכות הממשל מאיים כיום בצורה חמורה על השוק החופשי.

ההיסטוריה מלמדת, שוב ושוב, כי ללא שוק חופשי אין שגשוג כלכלי ואין חופש אזרחי. את הנזקים שהיו גורמים המינויים והרפורמות המתוכננות של ניסנקורן במשרד המשפטים, היה לוקח שנים לרפא. את השלמת העבודה על תקציב 2021 אפשר בנקל לסיים תוך חודשיים.

הבחירות הקרובות אינן על שמפניות וסיקור חיובי, הן על ההכרעה בין הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי. בצד אחד עומד מחנה התומכים בשיקום החופש האזרחי והכלכלי, מולם ניצב מחנה נאמני המנגנון המשפטי-פקידותי. בהחלטת גדעון סער לצרף לשורות מפלגתו את בני בגין, אביר מסדר הבירוקרטיה המשפטית, הוא סימן בצבעים בוהקים לאיזה מחנה הוא משתייך.

פקידים-משפטנים-תקשורת

קיימת בציבור דאגה גוברת והולכת משילוב הכוחות הקטלני של פקידים-משפטנים-תקשורת, המייצר תחושת מחנק. מיליוני אזרחים מצפים מנציגיהם בכנסת להיאבק בשחיקה הנמשכת בחופש האזרחי והכלכלי. נתניהו, הזוכה לטיפול חריג ממערכת המשפט – שבעיני רבים איבדה את בלמיה – נתפס כחוד החנית במאבק להשבת המערכת לאיזון שפוי.

נציגי הסקטור הפרטי בכנסת יזכו לרוח גבית מהמוני אזרחים, ככל שיתמידו בעמידה מול מסע ההכפשה המצפה למי מהם שיעז להתעמת מול מנגנון הבירוקרטיה. שר האוצר כ״ץ הרגיש השבוע היטב את נחת זרועה של אילנה דיין בתוכנית ׳עובדה׳. ככה ייעשה לנציג ציבור המחציף פניו נגד הדרג המקצועי. איש לא יתפלא אם מהלכים קדחתניים להפללתו כבר נרקמים במחשכים במסדרונות משרד המשפטים. מידי פעם דואגים הפקידים להזכיר לנציגי העם מהו תג המחיר על עמידה עיקשת למען אינטרס השוק החופשי.

מ'עובדה' צריך לקחת שני דברים:

1. יש פקידים כמו שי באב"ד שיודעים שבסופו של יום, התפקיד לקבוע מדיניות הוא של הממשלה – לא של 'שלטון הפקידים'.

2. נחשף איך עובד 'שלטון הפקידים', כאשר 'שלטון העם' מזיז את הגבינה ומנסה לקבוע מדיניות: מסמוס, טרפוד, טינוף. (בגישת 'המדינה שייכת לפקידים') pic.twitter.com/IjHAuyx6em

— אברהם בלוך (@avribloch) January 24, 2021

פקידי המנגנון זוכים לסיוע ארטילרי מלוחמי מקלדת, ומעשרות עיתונאים היושבים על משכורת נדיבה, ומחכים דרוכים בעמדותיהם לאות הפתיחה באש. מיותר לציין כי שכר לוחמי התקשורת משולם בידי בעלי הון שהאינטרסים המונופוליסטיים שלהם אינם חופפים עם האינטרסים של משק חופשי.

כדי להרוג את החשק של נציגי העם שבחרו במסלול דון קישוטי של עימות מול הפקידות, מטפח המנגנון הבירוקרטי מערך משפטי אימתני המונף כחרב מאיימת מעל נציגי הציבור, ומטיל צל פלילי על מי מהם שיעז להתמיד בדרכו הסוררת. כך מנסים סוכני תודעה, באופן שיטתי, להכתים כל ויכוח לגיטימי על גבולות גזרה של פקידים, בכתם פלילי ומוסרי.

מדוע סובל השוק החופשי מיחסי ציבור כל כך גרועים? והרי מי יתנגד לחיזוק החופש האזרחי והכלכלי? מי לא יתמוך במאבק להסרת חסמים הפוגעים בשגשוג של כולנו? הבעיה היא תודעתית. לברוני התקשורת יש שליחים נאמנים, המערפלים את תודעתנו בקביעת סדר יום מהופך. סדר היום שהם עמלים לטפח מצייר את פקידי המנגנון המשתק כאנשי תרבות ויושרה העומדים מול עדר עממי ומושחת של נציגי ציבור נלעגים. גיבורי הפקידות מגויסים אל הפאנלים ומדקלמים לקהל שבוי טקסטים על מנהל תקין, יושרה, ומקצועיות.

כיצד אפשר לפקוח את עיני הציבור? האם גם בכנסת הבאה יסבול רעיון השוק החופשי מתת-ייצוג?

זה הזמן להפנים את גודל השעה, ולבדוק מהי מידת המחויבות המוצהרת של העומדים לבחירת הציבור כלפי סדר יום של חופש ושוק חופשי, ומי מהם מצהיר על עמידה נחושה מול המנגנון המשפטי-פקידותי. משבר הקורונה פתח בפנינו חלון הזדמנויות נדיר לצמצום המפלצת הבירוקרטית, אך מדובר בחלון שנפתח וייסגר במהירות. מימוש ההזדמנות תלוי כעת בשינוי סדר היום ובניצול מושכל של זכות ההצבעה בבחירות הקרובות.

יוסי גרינפלד הוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: