על מנהיגות, פוליטיקה וקורונה

התפרצות המגפה הוכיחה באיזו מהירות יכולה מציאות חיינו להשתנות, והדגישה שוב את החשיבות בבחירת פוליטיקאים המסוגלים לפעול לטובתנו בתנאי אי-ודאות

רה"מ נתניהו וח"כ גנץ | צילום מסך

צחוק הגורל שישראל תקועה כעת עם בני גנץ. שמענו בלי סוף על כך שנתניהו "הפסיד בבחירות" משום שרוב דחוק בציבור לא רצה בו כראש ממשלה; ייתכן מאוד שעוד נקבל את ראש הממשלה גנץ שרוב ענק בציבור בכלל לא מעוניין לראותו מחזיק בתפקיד. אין לי ספק, זוהי דווקא הבינוניות של גנץ שהביאה אותו לנקודות ההשפעה אליהם הגיע (ולפחות בזמן הקרוב, גם יישאר). זחיחות הדעת של "המרכז-שמאל", המחנה שהעמיד אותו בראשו, הביאו למצב שייתכן ויהיה ראש ממשלת ישראל. זחיחות דעת, שלמרבה הבושה, חלקם עוד מסרבים להכיר בה.

הנה, אנשי תקשורת ופוליטיקאים משמאל לפתע החלו לקנטר על "חוסר הניסיון" של גנץ (ישנם גם כאלו שפתאום חשבו שאפילו לתפקיד יו"ר הכנסת איננו ראוי!); מדברים על כך שהיה "ידוע לכל" שהאדם "חסר עמוד שדרה". ולהוסיף חטא על פשע, מלגלגים על נתניהו וגוש הימין ("הצבועים") שצירפו אותו לממשלה. באמת קשה להאמין עד כמה חסרי מודעות עצמית יכולים להיות חברי גוש השמאל ואיתו רוב התקשורת הממוסדת: הרי הימין הזהיר מפני גנץ מבעוד מעוד. אילו היה יכול, ודאי שלא היה מעוניין לראות את גנץ בקואליציה, על אחת כמה וכמה שלא כראש ממשלה. צירוף גנץ לממשלה הוא כורח המציאות שלאחר הבחירות לכנסת, מציאות שגוש השמאל והתקשרות דחפו אליה "בכל הכוח".

שאלת תם: אם ידעתם שגנץ חסר כישורים ואדם לא-אמין, מדוע דבררתם ללא הפסקה את ההפך הגמור עד לשנייה (ממש עד השנייה) שבה החליט לחבור לנתניהו? האמת היא שאם ההתפתחויות האחרונות חשפו צביעות כלשהי, היא של מנהיגי גוש השמאל בפוליטיקה ובתקשורת, לא של הימין.

***

האירועים הפוליטיים אליהם נקלעה ישראל בשנה האחרונה הם דוגמאות חיות למושג סוציולוגי ישן: אלו "תוצאות בלתי מכוונות" של פעולות מכוונות. אנחנו למדים (שוב) שההיסטוריה היא לרוב אוסף של תוצאות שלא צפינו (ולא פעם שכלל לא היינו יכולים לצפות) מראש. בני-אדם פועלים כדי להשיג תוצאה מסוימת, ומגלים לבסוף שהתוצאה המתקבלת היא שונה, לפעמים ממש הפוכה, לזו שתכננו.

הנה, בג"ץ ביקש להגן על עם ישראל מפני "קץ הדמוקרטיה" על ידי התערבות גסה במשחק הפוליטי לטובת צד "אנטי-ביבי" וכתוצאה קיבל את נתניהו מחוזק: "קץ הדמוקרטיה" בריבוע (הדובדבן שעל הקצפת יהיה אדלשטיין כיו"ר הכנסת). גוש השמאל העמיד גולם כמועמד לראשות הממשלה כדי לסלק את נתניהו, וקיבל את אותו הגולם בצד השני של המפה הפוליטית יושב יחד עם נתניהו בממשלה.

הישראלים גם קיבלו שיעור על טבעו של אדם (וחווה), דבר שמַרִי שֶלי תיארה בצורה יפה: אם יש תכונה בסיסית שמאפיינת את האדם, זוהי לא שכלתנות אלא אמוציונליות. לא כל בני האדם הם חכמים גדולים אולם כמעט כולם בעלי כבוד עצמי. וזהו הכבוד העצמי, ובאופן הקיצוני שלו "יוהרה" או גאוותנות", שאנחנו צריכים לחשוש מפניו: שמדובר בנו-עצמנו ובבני אדם אחרים. אותו רגש אלמנטרי, שגם אם לעתים חבוי, עלול במהירות לצמוח לממדים לא-פרופורציונליים ולפגוע עד סיכון חיים. שכן הגאוותנות לא רק מובילה לטעויות בשיקול הדעת; פגיעה בכבוד היא גם האש שמדליקה את יצר הנקמה. כולנו, אם נרצה או לא, 'שיילוקים'.

גנץ, ונראה לי שכיום אפשר לומר זאת בלי חשש, הוא לא הפוליטיקאי המבריק והמנוסה ביותר. עם זאת, כמו כל אדם, רגש הכבוד קיים בו – ועוד איך. לקח לו זמן, אולם לבסוף גם הוא הבין את התרגיל שהנדסו לפיד וליברמן. הוא קלט את חוסר-הכבוד שרוחשים לו מאחורי גבו. הוא לפתע התוודע, כמו היצור של ד"ר פרנקנשטיין, שהוא למעשה תוצר מעבדה של פוליטיקאים ואינטרסנטים אחרים. הם לא באמת מאמינים בו ולא באמת אוהבים אותו – הם יצרו אותו כדי לספק את גאוותם שלהם. וכמו כל אדם שחש שכבודו נפגע, גנץ החליט לנקום: הוא חבר לנתניהו ופירק את 'כחול לבן'. כשהגולם הבין לפתע שסביבתו הקרובה רואה בו כלא יותר מאשר גולם, הוא קם על יוצרו והחליט לשבור את הכלים.

ושלא נטעה, כל הישראלים עוד יצרכו לשלם על הגאוותנות הזו. לא רק יאיר לפיד, גם הימין.

***

אחד הלקחים העיקריים שאנחנו יכולים ללמוד מהאירועים האחרונים, בישראל ובכלל, עוסק בחשיבות הפוליטיקה. היכולת של בני אדם לצפות את העתיד, במיוחד העתיד הרחוק, היא כאמור נמוכה מאוד. הנה, עם כל המודלים והתיאוריות למיניהן; עם כל אותם פרופסורים לרפואה, מומחים לאפידמיולוגיה ו"מדעי" החברה, עם אלפי הספרים "החשובים" שנכתבים בלי סוף, ועדיין לא הצלחנו להימנע מהתפשטות מסוכנת של נגיף הקורונה. אף אחד גם לא באמת יכול לחתום מה בדיוק יקרה בעוד חודש, שלא נדבר על שנה.

ייתכן מאוד שזו הרווחה והשגשוג שהלכו וגדלו במערב בעשרות השנים האחרונות, וגם בישראל, שגרמו לנו לחשוב (בטעות) שהעתיד פחות או יותר ידוע. זהו מנגנון ההסתגלות המובנה שעוזר לנו להתמודד עם נקודות משבר (היה קשה בתחילה אבל איכשהו התרגלנו לחיות בסגר, לא?), אולם הוא גם זה שמטעה אותנו לחשוב שאם עכשיו טוב, טוב גם ימשיך להיות.

זהו גם אותו מנגנון הסתגלות שגרם לרבים בשנים האחרונות לחשוב שאולי כבר אין ממש צורך בפוליטיקה. שאלגוריתם או "מומחה" כלשהו, אוטומטון, אפילו גולם (בווריאנט הישראלי "שומר סף" עלום שם ופנים), יכולים להשיט אותנו קדימה כמו טייס אוטומטי. אולם למעשה, אם נחשוב על כך ברצינות, זו הפוליטיקה המוצלחת שלנו שהובילה לנוחות החיים היחסית שחווינו ברוב ימינו. באופן פרדוקסלי, דווקא הצלחת הפוליטיקה האנושית גרמה לחלקנו להאמין באוטופיה של פוליטיקה ללא פוליטיקה.

הפוליטיקה היא מנגנון הגנה שיצרו בני האדם מפני אי-הוודאות. הגנה מפני הפחד מהלא-ידוע. ואם יש דבר שממנו אנחנו באמת מפחדים 'פחד מוות' הוא רק המוות. והפחד מהמוות, ברור לנו כיום, הוא (עדיין) מאפיין מרכזי של החוויה האנושית. המגפה הפשיטה מאיתנו "המודרניים" את כל שכבות ההיסטוריה וחשפה, אם תרצו, את הפרימיטיביות שלנו: בדיוק כמו האדם שהתהלך זקוף בסוואנה, גם מה שאנחנו במאה ה-21 בעצם רוצים זה להישאר בחיים. וזוהי בדיוק הסיבה שיש לנו פוליטיקה.

תומאס הובס צדק: זו לא הכלכלה, גם לא חופש. ההגנה על החיים היא המטרה העליונה של הפוליטיקה. זו הסיבה שגם ממשלות שחשבו לרגע להעדיף כסף או חירות על פני החיים, כמו בריטניה וארה"ב, עשו במהירות סיבוב פרסה. זו הסיבה שכל מדינות העולם, בלי יוצא מהכלל, נוהגות בצורה כמעט זהה. ממשלות סין ואיראן, סומליה וטייוואן, כמו שווייץ ופרגוואי, יודעות שבשנייה שבה יפסיקו לנהוג כך, הן יאבדו את הלגיטימציה בעיני הציבור. וזו גם הסיבה שהפעולות אותן מבצעות ממשלות העולם, קיצוניות ככל שיהיו,  יהיו מקובלות על הציבור כל עוד יתפסו כמצילות חיים

מה שהקורונה הוכיחה לנו זה לא ש"הניאו-ליברליזם נכשל" או ש"הדמוקרטיה הישראלית מתה" כמו שכמה מורליסטים כבר מיהרו להטיף. אם הקורונה הוכיחה לנו משהו זה את האנושיות שלנו.

***

אין תחליף לפוליטיקה. ובאופן מדויק יותר, אין תחליף לאלו שעוסקים בה: פוליטיקאים ומנהיגים. גם במשטרים המכונים "דמוקרטיות".

מה שברור לנו כעת, כאשר אנחנו יושבים בעוצר בבתים, הוא שהחוק יכול להשתנות במהירות אדירה. החוק הוא לא יותר מאשר דיו על נייר, וגם אותו אפשר לקרוע אם צריך. "מצב החירום", כפי שכתב יפה דיוויד רניסמן ב'גרדיאן', חשף את היסוד של הפוליטיקה: בבסיסה, היא קונסטרוקציה אנושית לפיה "אנשים מסוימים אומרים לאנשים אחרים מה לעשות". הפוליטיקה היא היררכית מעצם טבעה.

המציאות משתנה בקצב מהיר ולא פעם באופן בלתי-צפוי. לפעמים לטובה ולפעמים, כמו כעת, לרעה. לכן אנחנו חייבים להבטיח שמי שיעמדו בראש הפירמידה יהיו אלו הראויים ביותר לפעול לטובתנו בתנאים של אי-ודאות. זהו המאפיין הראשון, ואולי החשוב יותר, של כל פוליטיקאי מוצלח.

לשם כך אנחנו צריכים להפנים את העובדה, שנדמה והתמוססה עם הזמן במערב, לפיה קיימים אנשים מוכשרים מאיתנו. לא כולנו שווים ביכולות, יש טובים וטובים פחות, וזה חיוני עבור כולנו שהטובים ביותר יאיישו את תפקידי קבלת ההחלטות. שהטובים ביותר יהיו אלה שיאמרו לנו "מה לעשות". בקונטקסט הדמוקרטי בן זמננו, מדובר בחשיבות של הבחירה במנהיגות ראויה. אכן, כפי שאנחנו רואים, קיימת חשיבות גדולה לא רק ל"מהות" הדמוקרטיה (אמונה בזכויות מופשטות כמו "חופש" ו"שוויון") ולא רק ליציבות המוסדות הדמוקרטיים והחוק, אלא גם ואולי בעיקר בהכרה בחיוניות האנשים שאמונים על שמירת חיינו ועל שימור תפיסת עולמנו.

***

ההוגים המרכזיים בעת המודרנית, אלו שלא פעם מוזכרים כקאנונים המערביים, הבינו את הנקודה הזו טוב בהרבה מאיתנו. ייתכן כי משום שהכירו את ההיסטוריה טוב יותר מאיתנו; אולי משום שרובם חוו על בשרם לא מעט אסונות טבע וגרוע מכך, אסונות מעשה ידי אדם. למרות הסילוף המכוער שנעשה לא פעם בידי טכנוקרטים המועסקים במוסד המתקרא "אקדמיה", למעשה רוב ההוגים הגדולים במערב הבינו טוב מאוד שבני האדם אינם שווים, וודאי לא בכישוריהם. לא משנה באיזו עמדה פוליטית צידדו, רויאליסטים עד רפובליקנים, כמעט לכולם הייתה תפיסה מסוימת של יוצאות דופן, של 'גאונות' אנושית. גאונות לא רק באומנויות היפות וב'מדע החדש', אלא גם בפוליטיקה.

בין אם מדובר בלוק, רוסו או מונטסקייה; ווֹלטֶר או קונדורסה, ג'פרסון ומדיסון; דה-טוקוויל, מיל והרוב המוחלט של פילוסופים אותם "אינטלקטואלים" בימינו מצטטים בלי סוף (לעתים אני בספק אם חלקם קראו אי פעם יותר מכמה פסקאות שלהם); אלו לא רצו להחליף חברה לא-שוויונית בחברה שוויונית, אלא חברה לא-שוויונית בחברה לא-שוויונית מסוג אחר. להחליף "אריסטוקרטיה מלאכותית" באריסטוקרטיה של "מידה וכישרון”, כפי שכתב תומאס ג'פרסון לג'ון אדמס.

בדיוק כמו שהתיאורטיקנים של "המלחמה הצודקת" מן המאה ה-17 לא באמת היו 'פרוטו-פציפיסטים' אלא ביקשו להבהיר את התנאים בהם מלחמה היא מוצדקת, כך הרוב המוחלט של התיאורטיקנים הפוליטיים בעת החדשה לא הציעו אלטרנטיבה לאי-שוויון אלא הבהירו את התנאים בהם אי-השוויון הוא מוצדק. ההבחנה שלהם, בווריאציות כאלו ואחרות, הייתה בין אליטה פוליטית ‘מזויפת’ ו’אמיתית’. המהפכנים הצרפתים אמנם סילקו מתוך הפנתיאון את שרידיה של ז'נבייב הקדושה זצ"ל, אולם במקומה מיד קברו את גופתו המרקיבה של הרוזן ממירבו. אפשר לקרוא כמעט את כל ההגות הפוליטית המודרנית דרך הפריזמה הזו.

מבלי להיכנס לפרטים הקטנים, ניתן לציין את "הגל הפופוליסטי" אותו רואים במערב כעוד דוגמה לכך. קבוצה מסוימת הסבורה שהאליטה הקיימת עברה תהליך של דגנרציה ולכן צריכה להתחלף. הרי מה למעשה עומד בבסיס הביקורת על "הפוליטיקלי-קורקט" אם לא מעין ביקורת על גינונים אריסטוקרטים שיצאו מפרופורציה? גינונים של אותה אליטה, כמו האצולה בשעתה, שמטרתם לא לטייב את החברה בכללותה אלא לבדל את האליטה מהכלל. הדאגה ל"מוחלש", ל"שוויון מגדרי" או לשירותי "יוניסקס" וקנסות על שימוש בשקיות מהסופר, אין להן בהכרח קשר למוסר נעלה אלא הן דרכם של בני המעמד הגבוה לסמן לשאר שהם טובים יותר, מחונכים יותר. תארי "אבירות איכות השלטון" ופרסי סוקולוב למיניהם, האם אלו לא בעצם סוגים של 'תארי אצולה' שמחלקת אותה אליטה לעצמה? "פופוליזם", נודה על האמת, זו לא פעם מילת גנאי של חברי אותה אליטה שאינם מעוניינים לוותר על הכוח.

אם אנחנו רוצים לאפיין את המחאה "השמרנית" בימנו (גם בישראל), זה יהיה דווקא באלמנט המהפכני שבה. עם כל הכבוד לכותבים כמו רוג'ר סקרוטון המנוח, אם יוצא לכם להקשיב לאדם כמו טאקר קרלסון (לדעתי ה"שמרן" המשפיע ביותר בעולם כרגע) – זה פחות או יותר מה שהוא אומר.

ובחזרה לנקודה: אין פוליטיקה בלי היררכיה. ולמרות שקיימות דוגמאות לאלטרנטיבות תיאורטיות, החלופות המעשיות (לפחות בעולם הזה) כפי שאחדים מביננו חוו על בשרם, הן לא גן-עדן אלא במקרים רבים כאוס וקברי אחים. ושוב, באופן פרדוקסלי, הרווחה היחסית שנשענת על התיאוריות הפוליטיות, היא שאפשרה את התנאים לרדיקליזציה הפילוסופית שטוענת ההפך. בין אם אלו תיאוריות 'צדק' הדורשות למשוך עלינו "מסך בערות" מדומיין ולהסיר מעלינו את כל מעלותינו (את כל אנושיותנו, מדיוק יותר לומר); ובין אם זו המחשבה האנרכיסטית או 'פוסט-מודרנית' שגרמה לחלקנו להאמין שפוליטיקה גדולה היא חסרת ערך ו'אנשים גדולים' זו אשליה שצריכים לנפץ.

***

בחירה ראויה של מנהיגים מחייבת את אזרחי הדמוקרטיות להתעלות מעל היוהרה, שכן עלינו להיזהר מפני גאווה מוגזמת של מנהיגינו אולם גם מגאוותנו שלנו.

אם יש דבר ללמוד מתומאס קרלייל, ההיסטוריון ומבקר החברה בן המאה ה-19, הוא שמה חסר לנו בתקופה המודרנית עת התפשטות הפוליטיקה הפופולרית, היא לא יוצאות דופן אלא ההכרה ביוצאות הדופן. חסרה לנו היכולת להעריץ. חסרה לנו ענווה. כולנו היום "אינדיבידואלים" (או לפחות רוצים לחשוב שאנחנו כאלו), אולם אם זהו אכן המצב אף אחד מאיתנו איננו כזה. שכן 'גאונות' לא יכולה להתקיים בלי הכרת כבוד – בלי הערצה. ענווה וגאונות הן שני צדדים של אותו המטבע (בעברית המשמעות ברורה יותר משפות אחרות). ענווה הכרחית לא רק באומנויות או במדע; לא רק ביחס ליוצר היקום וכוחות הטבע, אלא גם במערכת הפוליטית. יוצאות דופן והכרה כנה ביוצאות הדופן הן הבסיס לפוליטיקה ולחיים יציבים.

ואכן, יש בכך משהו "מקיאבליסטי", אולם לא במובן המעוות של המילה כיום. "הנסיך" אומנם רודף אחרי "גלוריה", אולם התהילה (לפחות בעולם הזה) איננה אפשרית ללא תמיכת ההמונים. ובסופו של דבר, מה שרוצה ההמון הוא להתקיים. לחיות חיי נוחות. "הנסיך" לעולם לא יוכל להשיג תהילת עולם אם יתעלם מכך. מקיאבלי אינו "פילוסוף של רשע", הוא בסך הכל תיאר את הסימביוזה בין שליטים לנשלטים העומדת בבסיס כל מערכת פוליטית יציבה. מדספוטיה לדמוקרטיה ייצוגית.

ולמען הסר ספק, אין כאן תמיכה ב"פשיזם" ו"נאציזם", גם לא ייאוש מילסיאני מ"אליטה של כוח". לפחות בקונטקסט הדמוקרטי, קיים כאן דווקא מימד גדול של אחריות אישית וחופש. אנחנו אלו האמונים על בחירת המנהיגים שלנו, ואנחנו אלו שיכולים להסיר אותם. ואם המצב יחייב זאת, נעשה זאת גם בכוח. מכאן הצורך של כל אזרח להבין את גודל האחריות בבחירות שהוא עושה. כי בחירות נכונות מאפשרות לנו לחיות, ובין השאר, לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות.

***

וכאן אפשר לחזור לגנץ. רבים בציבור הישראלי (גם כאלו שהצביעו עבורו) מקבלים כעת צמרמורת מהמחשבה שגנץ היה עלול היה לנהל את המשבר הנוכחי. ומה עם המשברים הבאים?

העלייה של גנץ לא נבעה רק מתוך הגאוותנות של חבריו לגוש אלא גם של האזרחים שהצביעו עבורו. זו באה לידי ביטוי בנטייה הרווחת של הישראלי הממוצע לבחור מועמדים כמו שבוחרים חבר או חתן: שיהיה נחמד, לא מזיק – אחד שהוא "כמוני" ואם אפשר אולי קצת פחות טוב. "רק לא ביבי", על אף שברור לכל שנתניהו מועמד עדיף בהרבה. ברור שמחשבה זו כשלעצמה מעידה על גאוות שווא. חוסר היכולת להכיר ביוצאות הדופן של אדם אחר מובילה לא רק להנהגה קלוקלת, אלא בסופו של דבר גם להרס עצמי.

גנץ נבחר בגלל גאוותנות של פוליטיקאים קטנים שרצו לרשת את מקומו ולא פחות, בגלל הגאוותנות של הבוחר הישראלי. ייתכן שהערצה עיוורת של "ביביסטים" היא "לא-דמוקרטית", אולם בחירה מודעת בגולם לעמוד בראשות מדינה גם היא יכולה להראות כסממן של "קץ הדמוקרטיה".


יואל מטרני הוא דוקטורנט לתיאוריה פוליטית במכון למדע המדינה בפריז (סיינס פו). הוא מלמד קורסים בהיסטוריה של המחשבה המדינית, והיה חוקר אורח בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד ובמחלקה למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

37 תגובות למאמר

  1. אכן, חשוב מאוד שמי שמנווט את המדינה יפעל במהירות ובמידה הנדרשת, שמחד לא יהיה שאנן ומאידך לא ימנע מפעולות משיקולים לא ענייניים. ואם כך מדוע לא נסגרו בתי הכנסת, הישיבות והמקוואות בזמן שבתי הספר והאוניברסיטאות כן? מדוע לא הוכנסו קהלים בהם ידוע שפרצה המגפה ביתר שאת להסגר? התשובה ידועה. גם אם מניין המתים בארץ נמוך יחסית (פועל יוצא של הגיל החציוני הנמוך בישראל ובפרט בציבורים בהם מתפשטת המחלה), כמות המחדלים זועקת לשמיים (דו"ח המבקר שעוכב, אליו נחשף נתניהו וראשי משרד הבריאות לא הניעו אותם לפעולה גם לאחר שהמחלה התפשטה מסין, מחדל הבדיקות, המטושים, הרדיאנטים, בתי האבות, אחורה פנה להטלת סגר, שר בריאות שפוגע בבריאות בשיטתיות, ועוד ועוד). ממתין לראות אם הצנזור של מידה, אתר שבעבר היה ליברלי לביקורת, יצנזר את מה שלא מתיישב עם הדברור מבלפור.

    1. מספר המתים נמוך גם בגלל האקלים במרבית אזורי הארץ.
      מחדל נוסף זה בזבוז על תעמולה מוטעת לקהלים לא רלבנטים, שמנוגדת לידוע על מחלות נשימה נגיפיות, ואי מתן הסברה נכונה בקהלים, שבהם המגפה מתפשטת, למשל: להמנע מחגיגות המוניות של החלשת מערכת החיסון ע"י השתכרות. גם הסטת משאבים לעוצרים מיותרים על קהלים שהתנהגו בסדר ואי הפניתם לקהלים, שבהם המגפה מתפשטת זה בזבוז, שפוגע בבריאות.

    2. הקאנצלר של אוסטריה, סבסטיאן קורץ, אמר שהוא התעורר ופעל מהר יותר ממדינות אירופאיות אחרות הודות לעצת נתניהו ומעניין שגם באוסטריה מספר החולים והמתים נמוך יחסית למרות שהגיל החציוני יותר גבוה מבישראל. אבל כנראה שזה צירוף מקרים כי לא יתכן שיש לזה קשר למדיניות של נתניהו.

      ובאופן כללי הדרך הנכונה לשפוט תפקוד היא לא באמצעות התבוננות ב"מחדלים" או שגיאות ביחס לאופן האידאלי בו הדברים צריכים להיות מנוהלים, כפי שאל כל-יודע, כל-יכול ומושלם במידותיו היה פועל. בהערכת התפקוד צריך לקחת בחשבון שהאדם הוא יצור מוגבל עם הרבה חסרונות הפועל בתנאי חוסר ודאות במציאות מוגבלת עם הרבה חסרונות. מגפה עולמית היא הזדמנות טובה להעריך תפקוד במסגרת היכולת האנושית מלאת החסרונות כי אנחנו יכולים להשוות בין תפקודם של מנהיגים אנושיים שונים שכולם מלאי חסרונות. בסיום המשבר נוכל לראות אם נתניהו באמת נמצא בתחתית הרשימה יחסית למנהיגים אחרים בעולם.

  2. איך ביבי מנהל את המשבר הזה? רע מאוד…
    20000 עד מאי 500 מתים לפחות. ואז מה? חיסון לא נראה באופק וכאשר יהיה כנראה כבר לא יהיה אקטואלי. אם היינו שמים פס כמו בשוודיה על הסגר הזה זה היה נראה מכוער מאוד… 3000 מתים במקום
    300, אבל בסופו של דבר בין עם ב1 במאי או ב30 למאי הסגר ייפתח, כולם יחזרו לעבוד… ואנחנו נגיעה בתוך שנה וחצי לכ6000 מתים, עד אז כולם יחוסנו באופן טבעי והווירוס הזה יחלוף מהעולם. רבעק רעידת אדמה בינונית תגרום כאן לפי 10 הרוגים ביום. קחו פרופרציות. תפתחו עניים תתחילו לחשוב בהגיון במקום רגש… ותבינו שבין עם מאגלים אותנו לקורבנות הקרונה בצורה מדודה או לא… הגורל בלתי נמנע 6000 הרוגים, וחיסון העדר. והמספרים היפים מסין וטענות על מיגור המחלה? לא יותר משקר…

    1. כל עוד אין תרופה, אין דרך למנוע ממספר המתים להמשיך לעלות.
      אבל לפחות הוא עדין נמוך מאוד(הידעת שבעולם 5% מהנדבקים נפטרו בעוד בארץ זה רק 0.86%!!!) בעוד מפר המחלימים הולך ועולה במהירות גבוהה בהרבה.
      נראה המהלכים של הממשלה, גם אם ההגיון שלהם לא תמיד ברור-דווקא עובדים מצוין.

    2. מה גם שהנפטרים הם רובם ככולם בקבוצות סיכון כך שלרופאים מעולם לא היתה דרך של ממש להציל אותם. וכן צריך לזכור שרואים שיש גבול כמה הממשלה יכולה לשלוט בחיים של אנשים ולמנוע מפרי הסגר מלהתקיים(בעיקר בקבוצות אוכלוסיה מסוימות…).
      לסיום, צריך לקחת בחשבון שנתניהו חייב להתחשב גם בשיקולים הכלכליים שבטווח ה'ארוך'(חודשים ספורים) עלול להפוך לממש חיי אדם(סיכון לרעב ומחסור קשה).

    3. תיאוריית חיסון העדר נוסתה בבריטניה והתוצאות הקשות גרמו להם לוותר על התיאוריה הזו ולנקוט באותם אמצעים כמו ברוב המדינות האחרות, כולל סגר.

      המספרים במדינות מוכות הקורונה לא הגיעו למאות אלפים או מיליונים לא בגלל שהתפתח שם חיסון עדר, אלא בגלל שבסופו של דבר הן הטילו סגר. אבל רק אחרי שהמון אנשים חלו ומערכת הבריאות קרסה תחת העומס.

      אם נצפצף על הסגר סביר מאד להניח שמספר המתים יהיה גבוה בהרבה מ-6,000. זה ענין מתמטי פשוט. הקורונה היא מחלה עם כושר הדבקה גבוה מאד, פי כמה וכמה משל שפעת. היא מדביקה אוכלוסיות גדולות בזמן קצר. זוכר שבגרמניה העריכו ש-70% מהאוכלוסיה ידבקו? נגיד שזה יהיה רק 70%. 70% מאוכלוסיה של כתשעה מיליון איש בישראל זה 6,300,000. שיעור התמותה מקורונה לא ידוע. הוא נע בין כשליש או חצי אחוז בגרמניה לבין כעשרה אחוז באיטליה, אז בישראל זה נע בין 21,000 לבין 630,000. שיעור התמותה הנוכחי בישראל לא בהכרח ישאר על כנו. הוא יכול לרדת ויכול לעלות.

      לא ידועים כל הגורמים לפערים בשיעורי התמותה. גיל חציוני נמוך או גיל נמוך של הנדבקים הוא הסבר חלקי בלבד. סביר להניח שמעורבים בכך מספר גורמים. מן הסתם היכולת של מערכת הבריאות להעניק טיפול סביר לחולים היא אחד הגורמים, אך כאשר יש הדבקה המונית בזמן קצר שמובילה לעליה תלולה מאד במספר החולים הקשים הזקוקים לטיפול בבית חולים מערכת הבריאות קורסת תחת הנטל ושיעור התמותה עולה, גם מקורונה וגם ממחלות אחרות. לכן האטת מהירות הפצת המחלה באוכלוסיה היא קריטית.

      לא ידוע מתי יהיה חיסון, אבל בארה"ב כבר החלו ניסויים בבני אדם בחיסון פוטנציאלי אחד. במדינות שונות בעולם עובדים על חיסונים וגם מנסים טיפולים שונים. זה יכול להיות תוך שנה או שנה וחצי.

      את הזמן עד החיסון לא נבלה בסגר קיצוני כמו עכשיו. הסגר הקיצוני הוא כמו ללחוץ על הברקס כדי לעצור את המכונית הדוהרת אל התהום. אחרי שהמכונית עצרה או לפחות האטה אפשר להתחיל לנסוע שוב, לאט ובזהירות, בדרך החתחתים המסוכנת. גם אחרי הסגר הקיצוני ועד שיהיה חיסון או טיפול יעיל יהיו מגבלות וניטור המצב ואם יהיו התפרצויות נוספות יהיו סגרים נוספים, אבל חלק גדול מהמשק יחזור בהדרגה לפעילות.

    4. לימני: הכול נכון חוץ מההתייחסות המטופשת ל"מספר הנדבקים". זה מספר שהוא פונקציה של מספר הבדיקות והאוכלוסייה הנבדקת. אין לו שום משמעות סטטיסטית. המספר המשמעותי זה מספר הנפטרים למיליון אזרחים בכל מדינה,מספר הבדיקות למיליון אזרחים מתחילת המגיפה ומספר החולים קשה למיליון בכל מדינה. למעשה,מספר המתים במדינות בהם התמותה רבה הוא גם נתון מפוקפק,כי יש ללא ספק נפטרים רבים שלא נבדקו וכנראה נפטרו מסיבוכי קורונה אך אינם נספרים.

    5. למישהו: כולם תולים תקוות במציאת חיסון,אבל צריך להיזהר מאופטימיות חסרת בסיס. נזכור שחיסון לנגיף השפעת,אחרי שנים רבות של מחקר,יעיל רק ב50% מהמחוסנים וכמעט כל שנה יש מוטציות של הנגיף שמחייבות חיסון חדש. למיטב ידיעתי גם אין תרופה לשפעת והבעיה היא הסיבוכים של מחלות אחרות שנגרמות הן משפעת והן מקורונה.

    6. לבנקר בנימין (תגובה 2-5): בנגיפים שונים לחיסון יש מידת יעילות שונה. יש גם כאלה עם מעל 90% יעילות. גם 50% יותר טוב מכלום.

      מוטציות לא תמיד משפיעות על יעילות החיסון והן גם יכולות להפוך את הנגיף עצמו לפחות מסוכן או לפחות מדבק (וגם להיפך, כמובן..). בקיצור, יש הרבה מאד אי ודאות.

      חיסון אולי לא יפתור את הבעיה, אבל יהיה חלק ממכלול אמצעים שיכלול גם צמצום מגע, מניעת התקהלויות לא הכרחיות, צמצום טיסות בינלאומיות להכרחי בלבד או רק לאיזורים "נקיים" יחסית, העברת כל פעילות שאפשר למרחב הדיגיטלי, סגרים פה ושם, בעיקר באזורי התפרצות, מסכות וכפפות, שמירה על כללי הגיינה ואולי פיתוח טיפולים (טיפול לא בהכרח ירפא את המחלה עצמה, אבל אולי יקל על הסימפטומים וימנע חלק מהסיבוכים, כך שישפר את סיכויי ההשרדות). שילוב של כל האמצעים יכול להאט במידה ניכרת את קצב ההדבקה וככל שקצב ההדבקה ירד יהיו יותר איזורים "נקיים" שיוכלו לחזור לפעילות מלאה בנוסף לאזורים שיחזרו לפעילות חלקית.

      ברור שתהיה פגיעה כלכלית, אבל גם אם לא נעשה כלום תהיה פגיעה כלכלית: קריסת מערכת הבריאות (ראינו שזה קורה בכל מקום שיש בו הרבה תחלואה קשה מקורונה, כולל אירופה וניו יורק), מספרים גדולים של חולים קשה ומתים בתקופה קצרה, מה שיפגע בעסקים ובהכנסות של משפחות רבות וייצור עומס על מערך הרווחה לתקופה ארוכה, פגיעה ביצוא ובסחר בינלאומי כי מדינות אחרות יעדיפו לסחור עם מדינות יותר בטוחות בריאותית. מצד שני תהיה פריחה כלכלית בעסקי בתי הקברות והחפירות (של קברי אחים).

  3. מבוא לפסיכואנליזה – שיעור מספר 1 :
    ישנם אנשים מוכשרים ומוצלחים , שכל חייהם זה רצף אחד ארוך של הצלחות , אבל עם דבר אחד הם לא יודעים להתמודד – כשהם נתקלים באדם מוכשר מהם מיד צצים אצלם סימפטומיים של רגשי נחיתות בלתי נשלטים אשר מלווים בקשיים נפשיים לא-מודעים אשר מטריפים את דעתם ורק קנאה מוטרפת וחסרת מעצורים מתווה את דרך מחשבתם ופעולתם.
    דוגמא בולטת לתופעה : אהוד ברק פוגש את נתניהו

    1. תה הרגעת קראת למי שבקלות ניתן להגדרה כראש המשלה ושר הביטחון הכושל ביותר בהיסטוריה של המדינה אדם מוכר ומוצלח שכל חייו זה רצף אחד ארוך של הצלחות???

  4. גם אני חשבתי כך, עד שהתברר לי בעוצר על אזורים חמים יחסית ללא מקרי covid-19 , שביבי יותר דומה לגים הקר מ-yes prime minister מלצ'רצ'יל.
    אם מדובר על בחירת אנשים לא מתאימים ביבי דוגמה טובה בתחום הזה, דוגמאות: בחירת גנץ לרמטכ"ל ומשה בר סימנטוב למנכ"ל משרד הבריאות. למה שהציבור יהיה שונה מביבי?

    1. רק שאת הרמטכ"ל בוחר שר הבטחון ואת מנכ"ל הבריאות בוחר שר הבריאות(או בעשור האחרון, סגנו)-שניהם שרים שזהותם נכפתה על נתניהו במשא ומתן קואליציוני.

    2. ביבי בחר בגלנט כרמטכל והחונטה המשפטית כפתה עליו את גנץ

  5. הרמבם במורה נבוכים תיאר המדוייק מי צריך ליהיות המנהיג. המנהיג אמור ליהיות נביא שכולל בחובו 3 שלמויות
    1. שלמות המידות- דהיינו איזון וצדק
    2. שלמות הדמיון – הרכבים חשיבתיים פורצי מציאות
    3שלמות שכלית דהיינו יכולת פילוסופית.

  6. הרמבם במורה נבוכים תיאר המדוייק מי צריך ליהיות המנהיג. המנהיג אמור ליהיות נביא שכולל בחובו 3 שלמויות
    1. שלמות המידות- דהיינו איזון וצדק
    2. שלמות הדמיון – הרכבים חשיבתיים פורצי מציאות
    3שלמות שכלית דהיינו יכולת פילוסופית.
    על העם למצא דווקא את הנביא הנחבא אל הכלים.
    היטתי ממנה את הרב לייטמן

  7. כתיבתך מעולה ורהוטה ונהניתי מהמאמר מאוד.
    אני רוצה להתייחס לנושא אחד מדבריך והוא אי יכולת המומחים לחזות את המגיפה הנוכחית. ובכן יש מומחים רציניים מאוד של בריאות הציבור, הרפואה והתזונה שבהחלט חזו את המגיפה הנוכחית וכבר לפני שנים רבות.
    למעשה כל הממשלות ומרבית האנושות אשמים בכך שלא הפנימו ולא הטמיעו את אזהרות מומחי בריאות הציבור, הסביבה והתזונה העולמיים מזה למעלה מ-15 שנים.
    הם התריעו כי פנדמיות עולמיות מהסוג הנוכחי צפויות כבר בעתיד הקרוב כי האנושות משחקת באש במגע הצמוד שהיא מקיימת עם עולם החי העולמי הן של חיות הבר ובעיקר חיות הבית והמשק.
    היו לכך סימנים מוקדמים רבים בצורת מגיפות קטנות היקף כמו הסרס והמרס ורבות אחרות וחלק גדול מהן נובע ממוטציות של וירוסים של בעלי חיים בחוות הגידול האינטנסיביות שהקימה האנושות בעשרות השנים האחרונות כדי לספק את התיאבון האין סופי שלה למזון מן החי.
    משבר הקורונה הנוכחי שאני מאמין כי נתגבר עליו במחיר נורא של מתים וחולים קשים הוא רק הראשון מבין משברים אחרים גרועים יותר שיתרחשו בקצב הולך וגובר עקב חוסר המודעות וחוסר הנכונות של מנהיגי העולם לשנות פרדיגמה.
    המיקרובים האלה מאיימים להכחיד פשוטו כמשמעו את האנושות אלא אם כן נתעשת ונפסיק כצעד ראשון ומיידי את הגידול האינטנסיבי של בעלי החיים לבשר ומוצריו.
    אני מפציר בכם לראות את הסירטון המצורף שבו ד"ר מייקל גרגר הידוע מארה"ב מתאר בצורה דרמטית ומשכנעת את המצב הזה בהרצאה משנת 2008!
    הנה הלינק:
    https://www.youtube.com/watch?v=Se9yqWNIG8A

    1. אתה מזכיר לי את הכלכלן רוביני,שבמשך שנים רבות ניבא כל שנה שיהיה משבר כלכלי גדול וב 2008 זה "הצליח" לו. באותו אופן יש המנבאים כל הזמן שתהיה בישראל רעידת אדמה קשה וכנראה ביום מן הימים,בעוד שנה או בעוד 100 שנה זה "יצליח" להם. מדינה לא יכולה להקצות משאבים רבים לאסונות ענק של הטבע שאולי יקרו ואולי לא. עוגת התקציב מוגבלת והשקעות ענק בהתגוננות מרעידת אדמה שאולי תתרחש,יבואו על חשבון השקעות חיוניות במערכת הבריאות,במערכת החינוך,במערכת הביטחון,במערכת הכלכלית,בתמיכה בנכים וקשישים ועוד.

    2. לבנקר בנימין
      אתה משווה אסונות טבע לאסונות מעשי ידי אדם. באסונות טבע איננו שולטים כמובן אך באסונות פרי משוגותינו כאנושות ניתן בהחלט לשלוט ע"י שינוי הפרדיגמה המחשבתית. לשם כך נחוצה הבנה והטמעה של גורמי היסוד למגיפה והם כאמור ידועים ונחקרו לעומק – ראה את ההרצאה של גרגר. הבעיה היא הנכונות להקשיב ולהתייחס ברצינות, דבר מפוקפק בהתחשב באינטרסים האדירים ובנהנתנות האדם. דיבר על כך ג'ארד דיימונד בספרו המונומנטלי guns germs and steel כשניתח את הסיבות לנפילתן של אימפריות. הוא התחיל בנפילת חברה פולינזית משגשגת באחד מאיי האוקיינוס השקט תוך מאה או מאתיים שנים בתהליך מהיר שהם היו מודעים לו אך לא יכלו להתנתק ממנגנוני הכלכלה והחברה כדי להציל את המצב.
      זה קשה מאוד אך לשם כך נחוצה הנהגה עולמית אמיצה.
      מובן שלתיעוש גידול הבשר יש השלכות קשות על הסביבה, האקלים והבריאות הכרונית שלנו וזה ידוע גם כן ונחקר הרבה יותר ממגיפות וירולוגיות. הנהגת העולם לא מתייחסת לכך ברצינות כי ההשלכות וההשפעות הן הדרגתיות שנויות במידה מסויימת במחלוקת וניתנות אולי לשליטה מבחינה טכנולוגית. נחוצה כנראה מגיפה דוגמת הקורונה המאיימת אקוטית על שרידותנו כדי לעצור את המרוץ המטורף לשם בחינה מחדש של אושיות קיומנו.

  8. ידענו שגנץ טירון חסר ניסיון, לא "ידענו" ואנחנו עדיין לא "יודעים" שהוא אדם לא אמין, ועזות המצח של תומך ביבי לדבר על חוסר אמינות היא לא פחות ממדהימה.
    גם המתמטיקה המילולית של הכותב מרשימה ביותר- "רוב דחוק בציבור לא רוצה את ביבי כראש ממשלה" לעומת "רוב ענק" שלא רוצה את בני גנץ – כשאנחנו יודעים מה המספרים. (62 מנדטים שלא רוצים את ביבי ו 58 שלא רוצים את גנץ).

    ומה אומר- צדקה מרי שלי (לא שהבנתי למה השם שלה נוקד עם פתח במ')- לא כל בני האדם חכמים גדולים- אין לי ספק שהימין יכול להעמיד מתוכו טוענים מוצלחים יותר.

    1. בל"ד רוצים את גנץ פחחחח…
      תוריד אותם וקיבלת 58 לכל אחד.

    2. לרוץ לספר לחברה.רומן קצר .ללא עתיד.והכל בצבעים של כחול לבן.להכנס לרומן.נאיבי.

    3. 58 שלא רוצים את גנץ??
      כלומר כל אלו בשמאל שאומרים עכשיו שגנץ לא ראוי, בוגד (!!), חסר ניסיון שאפילו יו"ר כנסת זמני לא יכול להיות – רוצים אותו כראש ממשלה??

      יש כיום כ 17 מנדטים שרוצים את גנץ כראש ממשלה, כלומר 103 שלא רוצים. זה רוב עצום.
      לעומת זאת יש רק 61 (לא 62, אורלי לוי עברה צד) שלא רוצים את נתניהו כראש ממשלה, זהו רוב דחוק.

  9. ניתוח מעניין.
    חבל שרוב מוחלט ממצביעי רק לא ביבי לעולם לא יקראו אותו ואם יקראו יבטלו אותו בגלל העיוורון שלהם.

  10. תודה למר יואל מטרני על מאמר כתוב היטב עם תוכן מעורר מחשבה. אני בטוחה שהוא לא יוזמן להרצות באף אחת מן האוניברסיטאות הגדולות בארה״ב ובישראל, שם כל מדעי הרוח כבר נפלו קורבן לדת המרקסיסטית ולאבירי השוויון שלא קיים בטבע.

  11. יש הרבה רעיונות מסוכנים במאמר הזה.

    התפיסה של אריסטוקרטיה של "מידה וכשרון" היא בדיוק הצידוק שהשמאל ככלל ובג"ץ בפרט נותן לעצמו בבואו להחליף את הדמוקרטיה בישראל באוליגרכיה של משפטנים "נאורים" – הם מאמינים שה"האספסוף" מלא רשע, טפשות ובורות ולכן השכבה הצרה של האנשים הטובים יותר, הנבונים יותר, המוסריים יותר צריכה להצר את צעדי המנהיגים הנבחרים של האספסוף ככל האפשר, גם אם לשם כך עליה להפר את החוק (שחוקקו נבחרי האספסוף ולכן אין סיבה לראותו כתקף).

    כמובן, לגירסתך הבחירה נותרת בידי העם וזו אחריותנו לבחור את המוצלחים ביותר, אבל איך ניתן לסמוך על ההמון שאינו ניחן באותן מעלות של גאוניות שידע מי האדם המוכשר ביותר? על פי אילו קריטריונים? אם לצורך העניין נתניהו גאון ואני אהבלה שלא מצליחה להבין את ההגיון מאחרי צעדיו, איך אני אדע שהוא גאון? איך ההמון יכול לדעת מי חכם ומוכשר ומנהל את המדינה כראוי אם הוא לא מספיק נבון ונאור כדי לדעת מה הדבר הנכון לעשות? הרי בטפשותו, בורותו ורשעותו ההמון ירגיש שהדבר הנכון לעשות הוא הדבר הלא נכון והדבר הלא נכון הוא הדבר הנכון ולכן יבחר במנהיגים שיעשו את הדברים הלא נכונים. מכאן ועד לרעיון שגם את בחירת המנהיגים עדיף להשאיר בידי אותה אריסטוקרטיה של "מידה וכשרון" המרחק קצר. אצולת המשפט הישראלית כבר אימצה את הרעיון הזה.

    1. הנה התשובה המוחצת של נשיא בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי ז"ל בראיון ב 1998 לעיתון "הארץ",שמתארת במדויק לאן תוביל התנהלות ברק ומשובטיו בעליון את בית המשפט העליון ואת המדינה:

      "יש אצל ברק תכונה שאיננה נראית לי. יש בו איזה עקשנות. כאשר הוא רואה לנגד עיניו מטרה שבעיניו היא נכונה וראויה,הוא חייב להשיג אותה יהיה אשר יהיה. אני חושב שהנשיא ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות השלטון שלנו. לא להשליט את המשפט,אלא להשליט ערכים מוסריים מסוימים כפי שהם נראים לו. זאת כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל.
      שאלה: האם ניכרת אצלו נטייה לרכז עוד ועוד כוח במערכת שבראשה הוא עומד ?
      תשובה: כן,כוח שלטוני וזה בעיני לא נכון. זה מוליך למבוי סתום,כי בית המשפט נכנס למים עמוקים מידי,לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות. הדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים ומסוכן לבית המשפט מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האימון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות. כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת,פרוגרסיבית ככול שתהיה,הוא מקומם חלק ניכר של הציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה.
      אבל לצערי הרב אני חייב לומר שבית המשפט תורם להיווצרות המצב הזה בכך שהוא נכנס לתחום שאינו תחומו. בכך שהוא לוקח על עצמו להכריע בעניינים של אמונה ודעות שהמקום להכריע בהם הוא הכנסת".
      שאלה: האם בית המשפט איבד את הענווה שלו ?
      תשובה: בוודאי. הוא מגלה התנשאות ויומרנות. אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים. אבל בעיני המגמה הזאת איננה נכונה. קודם כל משום שהשופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא,שהם לא הוכשרו למלא אותו. כי הם הוכשרו לשפוט,לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט.
      כל מילה בסלע,מפשיט בראיון את ברק ומשובטיו בעליון ערום ועריה. חובה לקראו במלואו.

  12. בחייך כל המילים הרבות האלה כדי להגן על אדם שכבר שנים מנהל הכל כדי להימלט מאימת הדין. האיש הואשם בכתבי אישום חמורים על ידי מערכת של אנשים שהוא מינה. נכון שהשמאל תמיד תוקף את מנהיגיו ואילו בימין מיישרים קו ומעדיפים פולחן אישיות . כוחו של נתניהו האחד (1) נובע בדיוק ממספר האפסים שתומכים בו בגלל שהם חפצים בשררה. קח את הניתוח הכיביכול מלומד שלך על השמאול הישראלי כמו שאתה קורא לו וכנראמ ומכיר כה מעט ממנו. מדינת ישראל גדולה בסדרי גודל מעבריין (לכאורה)שאתה מנסה לשווק. אפילו אתה יודע שנתניהו של 2010 בעצמו לא היה בוחר הנתניהו של 2020.

    1. אכן, אימת הדין הופכת למוחשית מאוד כאשר אין דין צדק. כתבי האישום שמוגשים ע"י הפרקליטות, ומערכת המשפט בישראל מזכירים יותר ויותר את אלו של ברית המועצות. גם הפסיכיאטרים של השמאל התחילו לדבר על אישפוז כפוי של אנשי ימין לקול תרועות הקהל שמקשיב להם. מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. מסתבר שהדימיון האנושי מוגבל מאוד ולא באמת מסוגל להמציא רעיונות חדשים.

    1. כששלושת ערוצי הטלוויזיה, שמקבלים מימון ציבורי יהיו מאוזנים, תוכל לבוא בטענות לאתר ימני עצמאי

  13. אופוריית הנצחון הזו עלולה לעלות במחיר יקר-
    נכון שגוש הימין עלה ל58 מנדטים אך בהתחשב בחלוקת התיקים שנותנת לגנץ הזדמנות לגנוב חלק מהותי מהקרדיט על תכנית המאה או לנטרל אותה בטענה שאירופה לא תתמוך(תלוי שמה כדאי לו בקלפי) ומביעה כניעה מוחלטת בתחום הרשות השופטת אך מצד שני מאפשרת לו להפיל על הליכוד את כל מה שמשתבש במשבר הקורונה-הן מצד שרד הבריאות והן מצד משרד האוצר(וכבר עכשיו אנשים כועסים על נתניהו…).-ובינתיים יש עתיד נמצאים בקואליציה ויכולים לדאוג להעלות את כל הלכלוך שהם רוצים נגד נתניהו(ראינו את הדו"ח של שלח ושות')-
    תהיו בטוחים שתוך שנה-שנתיים גנץ מפיל את הקואליציה, מקים את כחול-לבן מחדש ומצליח לגנוב כמה מנדטים מהליכוד שהצליחו להחמיץ את ההזדמנות ללכת למועד בחירות אחד נוסף ולהביא את הקואליציה הימנית ביותר בהיסטוריה של המדינה, ואולי מקים את קואליציית השמאל-מרכז שהוא ולפיד רוצים.

  14. הממשלה הזאת יורדת מהפסים. המלחמה בקורונה יצאה מכלל פרופורציה. הופכים את ירושלים לצ'רנוויל ובשביל מה? ככל שיידבקו כך יהיה יותר טוב