שוויון או ניצחון: מה יכולה ללמד הרפואה המגדרית על שילוב נשים בלוחמה?

נוכח שני הבג״צים האחרונים שהוגשו בנושא שילוב לוחמות ביחידות השדה של זרוע היבשה, בג״ץ 3227/20 ובג״ץ 6522/20, אליהם ככל הנראה יצטרפו שתי לוחמות צה״ל שהודחו לאחרונה מקורס חובלים בעתירה נוספת נגד הצבא, שר הביטחון והרמטכ״ל, בדרישה לאפשר להן להשתבץ כלוחמות ביחידת ׳דובדבן׳, כשם שמתאפשר הדבר ללוחמים בנים במצבן, על גורמי המקצוע השונים בצבא ומחוצה לו להתייחס לסוגיית הרפואה המגדרית בצורה מעמיקה ולשכלל את השלכותיה לסך המחירים אותם ישלם צה״ל כחלק משילוב נשים ביחידות המדוברות.

מאמר זה מצטרף לסדרת מאמרים שפרסמתי בעבר, העוסקים בהיבטים שונים הנוגעים לשילוב נשים כלוחמות ביחידות קרביות, ויעסוק בסוגיית ״הרפואה המגדרית״ והשלכותיה בראי שילוב נשים כלוחמות בצה״ל.

מבוא

הרפואה המגדרית עוסקת בתפקודן של כל מערכות הגוף השונות בגבר ובאישה, ולא רק במערכות הרבייה כפי שרבים עלולים לטעות. מדובר בתחום חדש יחסית במחקר ובשיח הרפואי שלו השפעות מרחיקות לכת בתחומי החיים השונים, בכלל זאת על האופן בו כולנו, נשים וגברים כאחד, מתנהלים, מתייחסים ומטפלים בעצמנו במסגרת בה אנו חיים.

בשנים האחרונות גובר העיסוק המדעי בתחום וניתן להעשיר את הידיעות בהרצאות, קריאת מאמרים וספרים כדוגמת הספר ׳נלחמות בצה״ל׳ מאת אל״מ במיל׳ רז שגיא, והספר ׳הרפואה המגדרית – לקראת המובן מאליו׳ מאת פרופ׳ מרק גלזרמן, מבכירי הגניקולוגים בארץ שייסד את ׳החברה הישראלית לרפואה מגדרית׳ ומנהל את ׳המרכז לחקר הרפואה המגדרית׳ במרכז הרפואי ׳רבין׳.

במאמר זה אטען כי התובנות החדשות יחסית, העולות מהמחקרים המדעיים בתחום הרפואה המגדרית, מחייבות גם את צה״ל לחקרן, ללומדן, להתאימן לצרכיו ולהבין את מחירן והשפעתן על סוגיית שילוב הנשים בתפקידי לוחמה. המפקדים והגורמים המקצועיים בצה״ל נדרשים להתעמק במשמעויות הנגזרות מהתחום בכל אחת מאבני בניין הכוח ולא רק במימד החברתי והפיזיולוגי-רפואי גרידא, ולהסיק מסקנות בכל הנוגע לשילוב לוחמות ביחידות הקרביות. הווה ברור שעל משמעויות אלו להישקל בנוסף לתובנות רבות אחרות שנצברו לאורך שנות לחימה בלתי פוסקות המאפיינות את האנושות מראשיתה, בה נוטלים חלק מכריע גברים בכל צבאות העולם.

דוגמאות לרפואה מגדרית ומשמעויותיה

חלוקת התפקידים בין גברים לנשים התבססה לאורך מיליוני שנים בתהליך אבולוציוני איטי ושיטתי שגרם להבדלים המשמעותיים הניכרים לעין בְּמבנה ותפקודי מערכות הגוף של שני המינים.

הצורך בחלוקת תפקידים זו קשור ביסודו לתהליך הרבייה ולמבנה החברתי שנוצר סביבו, שתכליתם הייתה בראש ובראשונה להגביר את יכולת השרידות באמצעות התמודדות אפקטיבית, יעילה ורלוונטית לסביבת המחייה. הווה ידוע כי טבע האדם הוא לדאוג להמשכיותו על ידי העמדת דור המשך ודאגה לגידולו וטיפוחו. נתון הוא כי הנשים בתקופת ההיריון, הלידה, ההנקה ואף בשלב גידול הילדים, הינן פגיעות יותר וזקוקות להגנה ותמיכה משמעותית. משום כך עסקו הן במלאכות הקרובות לסביבת המחייה הקרובה כליקוט מזון, בעוד הגברים נדרשו למשימות ההגנה והציד המסוכנות והרחוקות יותר ממקום המושב. לאור דרישות קיומיות, תפקודיות ושרידותיות כמתואר, פיתח הגבר במשך הדורות מבנה פיזיולוגי, תכונות ויכולות המותאמות למשימות פיזיות תובעניות מעין אלו.

מימדים שונים – ניתן להבחין בנקל כי הגבר הממוצע גדול בממדיו מהאישה הממוצעת. לדוגמה, מסת השריר של הגבר גדולה מזו של האישה ב-20-30 אחוזים (כעשרה ק״ג בממוצע). המסה הגרמית של האישה יחסית למסת הגוף, נמוכה בכ-15-20 אחוזים מזו של הגבר. בגילאי העשרים, מסת השרירים וכוח השרירים אצל נשים נמוכים משמעותית מגברים עד כדי פער של כ-50 אחוזים בפלג הגוף העליון ו-65 אחוזים בפלג הגוף התחתון, בממוצע.

משקלו של הגבר הממוצע גבוה בלפחות 15 אחוזים מזה של האישה הממוצעות (משקל ממוצע ללוחם הינו 70 ק״ג בעוד שלוחמת שוקלת בממוצע 60 ק״ג), הגבר גבוה מהאישה ב-8-10 אחוזים בממוצע (הגובה הממוצע ללוחם הוא 174 ס״מ וללוחמת הוא 162 ס״מ). להבדלים אלו נוספו הבדלים ביכולות גופניות כדוגמת הפער ביכולת האירובית של גברים הגבוהה ב-15-30 אחוזים אצל גברים מאשר אצל נשים.

תכונה חשובה נוספת המבדילה בין גברים לנשים קשורה לתחום ההתמצאות. בעוד שאצל הגבר התפתחה מאוד יכולת ההתמצאות במרחב, אזי בקרב נשים התפתחו יותר יכולות מיפוי השטח והזיכרון הסביבתי. ההסבר האפשרי לכך גורס כי בעוד שנשים מלקטות נדרשו לזכור במדויק אילו צמחים ראויים למאכל גדלים בסביבה הקרובה, הגבר נדרש להתמצא במרחבי הציד העצומים ולנווט דרכו חזרה מאזור מרוחק אחר, בתום כל מסע אליו יצא.

לסוגיה זו ניתן משנה תוקף באופן בו נשים זוכרות פרטים ומודעות טוב יותר מגברים לכל שינוי במיקום פריטים בבית המשותף. ביטוי נוסף להבדל זה ניכר גם בחלוקת התפקידים בצה״ל, כדוגמת הצלחתן המובהקת של נשים בתפקידי התצפיתניות, בקריות השליטה הימית והיבשתית, המאבחנות ובעלות תפקידים שונים באגף המודיעין. תפקידים משמעותיים אלו ואחרים, מושתתים רובם ככולם על נשים המבצעות מלאכתן במקצועיות, בדבקות ובמסירות ראויה לציון, באופן שגברים לא הצליחו להשתוות לו לאורך שנים.

יותר דלקות ושברי מאמץ

הבדל נוסף ברפואה המגדרית מתחום האורתופדיה נוגע למוטוריקה עדינה, לפיו לאישה הממוצעת יכולת טובה יותר בידיה משל גבר ממוצע. כישורים אלו התפתחו לאורך דורות בהן נדרשה האישה לגידול הילדים, למלאכות עדינות כאריגה, סריגה, תפירה ועוד, מלאכות המבוצעות במקומות רבים בעולם בעיקר על ידי נשים עד לעצם היום הזה. כתוצאה מכך, נמצא שאצל רוב הנשים מרחב התנועה של מפרק האגודל גדול יותר משמעותית מזה של רוב הגברים. אך אליה וקוץ בה – דלקות פרקים נמצאו בתדירות גבוהה יותר בקרב נשים.

גם בהקשר זה ניכר הבדל ביכולת הפעלת מכשירים הדורשים מוטוריקה עדינה לטובת נשים בצה״ל. די לבקר ולצפות מהצד בתצפיתניות המשרתות בחמ״לי האיסוף של מערך הגנת הגבולות, אשר תוך הפגנת מיומנויות שליטה מרשימות מפעילות בדיוק רב מגוון רחב של אמצעי תצפית, קשר, שליטה ובקרה, עמהן מבצעות הן את מלאכתן נאמנה.

עוד בתחום האורתופדי – הווה ידוע כי לנשים אגן ירכיים רחב משל גברים בשל היותו מותאם ללידה. כתוצאה מכך פיתחו נשים לאורך השנים עמידה שונה משל גברים כדי לייצב את משקלן, בין היתר על ידי יישור עד כדי נעילת ברכיהן בזמן עמידה, יותר מאשר גברים. יש לציין כי יישור הברכיים בעמידה ממושכת גורם לעומס יתר שתוצאתו הינה פגיעות ברכיים בשיעורים של פי שניים עד פי שמונה בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

צפיפות העצם וחוזקהּ בקרב נשים נמוכה משל גברים בשל תכולת סידן נמוכה יותר והיא זו המשפיעה על עובי וצפיפות העצם. כך למשל, עצמות הארוכות בשוק ובירך הנשים הן קצרות, צרות וקליפתן דקה משל גברים. נתונים אלו משפיעים על סיכוי מוגבר בקרב נשים לסבול מפציעות מאמץ ופגיעות במערכת השלד, המצריכות התייחסות שונה מהותית בכל הנוגע לנשיאת משקלים ועמידה בסרגלי המאמצים העצימים, המאפיינים את ההכשרה והשירות המבצעי התובעני ביחידות החי״ר ככלל והסיירות המובחרות בפרט.

צה״ל כבר התייחס לסוגיה זו בהוראות המקצועיות שפורסמו מטעם מחלקת הכושר הקרבי, המבחינות בין העומסים וההישגים הנדרשים מגברים בנפרד מאלו הנדרשים מנשים באותם תפקידי לחימה. זאת לאחר תחקירים רבים ומחקרים פנימיים שבוצעו נוכח היקף פציעות חריג מהן סבלו נשים ביחס לגברים באותם התפקידים, גם לאחר הקלות משמעותיות שניתנו לנשים בפרט. התייחסות הצבא להבדלים ולמענים המתבקשים מוצאת ביטוי מפורש בהנחיות מקצועיות ברורות ובטבלאות מפורטות למדידת הישגים בחלוקה מגדרית, שאינה מותירה ספק בטענה כי אין דרישות שוויוניות מבעלי תפקידים זהים המשרתים בצה״ל, בין אם בנפרד ובין אם באותה יחידה.

הדברים צוינו מפורשות בנספח להוראה המקצועית העוסקת בסרגלי מאמצים תחת הכותרת “הבדלים מגדריים” בזו הלשון:

הפערים הבסיסיים בין יכולותיהם הגופניות של גברים ונשים, נובעים מהבדלים פיזיולוגיים וגנטיים… במקביל להבדלים בכושר הגופני, הפערים הגדולים באחוז שברי המאמץ בין נשים לגברים, נובעים מההבדלים הגנטיים שבין המינים (השלד הנשי חלש יותר), וגם ובמידה רבה מן ההבדלים התרבותיים-חברתיים שבעטיים נחשף השלד הנשי לשיעור נמוך של העמסה כרונית בהשוואה לשלד הגברי. פער ארוך שנים מסוג זה אינו ניתן לסגירה במהלכם של 8-16 שבועות הכשרה ולו היעילים ביותר”.

לאור תובנות אלו, הקיימות בצה״ל מזה מספר שנים, עולה התהייה כיצד חושבים גורמים מסוימים בצה״ל ומחוצה לו כי ניתן לשלב נשים כלוחמות ביחידות החי״ר המובחרות מבלי לפגוע במשימות, בכשירויות המבצעיות ובהישגים הנדרשים, שגם כך צומצמו לאור קיצור משך מסלול ההכשרה בפרט והשירות ככלל, במהלך השנים האחרונות. זאת ועוד מבלי שהזכרתי את החובה לשמור על בריאות הלוחמים והלוחמות ככל הניתן.

גם במבנה ההורמונלי, שלו השלכות על הכוח הפיזי, ניכר הבדל בין הגברים לנשים שהתפתח במשך דורות, בעצם היותם של גברים אגרסיביים יותר מנשים. גבר בנוי למלחמות משכבר הימים וכמות הטסטוסטרון שלו תעיד על כך. השלכותיו של הבדל זה ניכרות היטב בשדה הקרב בו רוב הצבאות, הארגונים הביטחוניים והקבוצות הלוחמות מבוססות על גברים צעירים שרמת הטסטוסטרון שלהן גבוהה. לא בכדי שני גברים יריבים בגודל דומה אינם ששים לפנות לאלימות בטרם מיצו את ״כישרונותיהם האחרים״. ברורה להם מידת הסיכון והנזק העלול להיגרם כתוצאה מאלימות בלתי מבוקרת. החלוקה לקטגוריות משקל ומגדר בספורט, בדגש על אומנויות הלחימה, הינו דוגמא מוחשית לדבר.

צה״ל על יחידותיו הלוחמות נדרש לנצח במלחמה. מעשה המלחמה במהותו הינו חיכוך אלים ואגרסיבי בעצימות גבוהה עם האויב, בין אם מרחוק ובין אם מקרוב כפי שנוכחנו בזירות הלחימה בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון בעשורים האחרונים. משום כך נדרש שבמקום בו מתחוללת ההתנגשות הפיזית בין בני האדם על כלי המשחית שלהם, יעמדו אלו שבין היתר רמת כשירותם והתאמתם הפיזית, המנטאלית ורמת הטסטוסטרון שלהם גבוהים יותר, או במילה אחת – גברים.

כואב אבל פחות

תחום נוסף ברפואה המגדרית בו נדרש לתת את הדעת הינו כאב. מחקרים מדעיים מוכיחים שלמרות ההנחה הרווחת בציבור, נשים אינן עמידות יותר מגברים לכאב, שכן סף הכאב והסבילות לכאב נמוכים אצל נשים ביחס לגברים צעירים, שאף מגיבות פחות לטיפול נגד כאב. עוד נמצא כי ככלל נשים מגיבות מאוחר יותר מגברים לטיפול תוך ורידי במורפין להרגעת כאב, וגם שפעילות התרופה מתפוגגת מהר יותר אצלן, לדוגמא אחרי ניתוח.

בהתמודדות הגוף עם כאב, בעת ביצוען של פעולות חיוניות, מופרשים אנדורפינים המשמשים כנוגדי כאב טבעיים היוצרים תחושת אופוריה המוכרת וממכרת ספורטאים בעיקר. על פי המחקר נמצא כי רמת הפרשת האנדורפינים גבוהה אצל זכרים בחשיפה לאותם גירויים.

גם כאן יש לטסטוסטרון תפקיד והשפעה על העמידות לכאב, בהיותו הבסיס לסף הרגישות הגבוה יותר לכאב בקרב גברים צעירים בפרט. זאת כאמור בניגוד למחשבה שדווקא הנשים עמידות יותר לכאב בהיותן אלו העומדות בגבורה בכאבי הלידה פעם אחר פעם, דבר המוסבר בעלייה ברמת הורמון הפרוגסטרון לקראת סוף ההיריון שערכיו הם פי מאה ויותר מהתקופה הקודמת לביוץ.

יטענו נשים רבות כי מניסיונן המצב אינו כצעקתה במלוא מובן המילה, משום שהגבר עמו הן חיות נוטה לריבוי תלונות ואף להשבתה נוכח מיחוש או מחלה קלה. ההסבר המדעי לכך נעוץ בעובדה שרמת הטסטוסטרון הולכת ופוחתת בגוף הגבר החל משנות השלושים לחייו ועמו ההשפעות על סף הכאב שפוחת אף הוא.

עוד בהקשר כאב נמצא כי שכיחותו של כאב ראש הנובע ממתח, גבוה פי שניים בקרב נשים. כאב הקשור לשרירים ולשלד שכיח אף הוא וגבוה יותר בנשים בכ-30 אחוזים מאשר בגברים. יתר על כן, בכל אזורי השלד-שריר של הגוף יש שכיחות יתר של כאב אצל נשים לעומת גברים וגם יותר מוגבלות תנועה הקשורה בכך.

גלוי וידוע כי תרופות ככלל, ותרופות נגד כאבים בפרט, חייבות להיספג כדי להגיע ליעדן בגוף האדם ולפעול בו. גם כאן מסתבר שיש לתת את הדעת על ההבדלים בין המינים בנוסף למאפייני המימד הפיזי השונה בין אדם לאדם (כגון גיל, משקל וכיו״ב), שהרי פיזור התרופה בגוף תלוי באופן בו היא נמסה במים וברקמת שומן. מרכיבים אלו שונים מהותית בין גוף האישה לגוף הגבר עת אחוז השומן גבוה ב-60 אחוזים אצל לוחמות – אחוז השומן הממוצע בגופו של לוחם עומד על 17 אחוזים בעוד שאצל לוחמת על 28 אחוזים. משום כך אין הגיון בכך שתרופות לשיכוך כאבים, כמו כל תרופה אחרת, יינתנו לגברים ונשים באותו אופן ומבלי שהבדלים אלו יילקחו בחשבון בשעת הצורך.

למאי נפקא מינה

המשמעות הנגזרת מנתונים אלו לעניין שילוב נשים כלוחמות ביחידות הקרביות הינה בצורך לבחון את הנושא ולהתייחס באופן שונה לטיפול הניתן לנשים העלולות להיפצע בשדה הקרב, להבדיל מהאופן בו מטופלים גברים פצועים משכבר הימים. דווקא משום שהידע והיכולות שנצברו לאורך השנים בשדות הקרב הפזורים בכל רחבי העולם מתייחסים לטיפול בגברים פצועים, נדרש לשאול ולחקור עתה האם כל הפרוטוקולים הרפואיים שהתגבשו בצה״ל מותאמים למצב בו לוחמות מהוות מאסה קריטית הזקוקה להתאמת הטיפול עבורה בחירום?

ידוע כיום שמענה רפואי מקצועי, המותאם למאפייני הלוחמת בשדה הקרב, דורש ידע והכשרה של הצוותים הרפואיים מרמת החובשים במחלקה ומעלה. נדרש לחשב את כתבי הכמויות והמינונים השונים של התרופות העתידות להיצרך בשטח והציוד הרפואי הנדרש לשם כך, שנישא על ידי החובשים והצוות הרפואי בשטח לשם הענקתו בשעת הצורך לפצועים ולפצועות באופן מותאם.

הרפואה המגדרית עוסקת גם בכלי אבחון והתאמתם לגברים ונשים, כדוגמת ׳מבחני המאמץ׳ המשמשים כבדיקה עקיפה לזרימת הדם לשריר הלב, היכולים להצביע על בעיה שמצריכה התייחסות פרטנית כלפי הנבדקים. כך למשל נמצא שבבדיקות מאמץ בקרב נשים מתקבל שיעור גבוה יותר של תוצאות פתולוגיות כשכלל אין בעיה, דבר העלול להוביל להתערבות רפואית מיותרת. עוד נמצא כי בנוכחות של מחלת לב כלילית, יעילות בדיקות לב במאמץ ובדיקות הדמיה באמצעות הזרקת חומרי ניגוד רדיואקטיביים היא מוגבלת ואלו אף עלולות להטעות בקרב נשים.

לנתונים אלו תיתכן השפעה על הדרך בה ממיינים נשים לתפקידי לוחמה ביחידות קרביות מובחרות הדורשות מאמצים פיזיים עצימים ומוגברים, כמו גם ביכולת לאבחנן מבעוד מועד לצורך התאמת מענה מיטבי ההולם את מצבן.

דוגמא אחרונה להיבטים ברפואה המגדרית בעלי השלכות על שילוב לוחמות ביחידות הקרביות עוסקת בסוגית היחסים בין המינים.
יש נטייה לחשוב כי הגברים הם אלו היוזמים את הקשר ומחזרים אחר הנשים, גם במהלך השירות הצבאי המשותף. בדרך כלל נחשף הציבור הכללי לידיעה מטרידה על מערכות יחסים אסורות בין מפקדים לפקודותיהם ולא להיפך. הציבור אינו נחשף כמעט בכלל למערכות היחסים בין עמיתים ליחידה, תופעה אסורה על פי הפקודות ושלכאורה אינה קיימת, אך הווה ידוע כי מפקדים רבים טומנים את ראשם בחול, מסיטים מבט או מעלימים עין במודע מהתופעה.
מחקרים הוכיחו כי כדי שהחיזור הגברי יצלח על האישה להעביר מסר באמצעות שפת גופה על נכונותה לדבר. ישנן הערכות כי ב-90% מהמקרים האישה היא היוזמת את החיזור. הנטייה לחשוב שבצבא המצב שונה הינה בגדר אבסורד. מרגע שהדבר מוטמע בנו כבני אדם, לא פקודות הצבא הן שיעצרו את התהליך שלו השפעות פיזיולוגיות ועצביות רבות כגון הפרשת הורמונים המשפיעות על מצבי והלכי הרוח של הפרטים ואף של המסגרת הרחבה, כדוגמת הכיתה, הצוות והמחלקה.
בהקשר זה ראוי לציין כי אצל גברים נצפתה פעילות מוחית מוגברת באזורים האחראיים על עיבוד מסרים ויזואליים בעוד שבקרב נשים נצפתה פעילות מוחית מוגברת באזורי המוח הקשורים לזיכרון, לתשומת לב ולרגשות. מכאן שעל מנת שיתפתחו יחסים אסורים בצבא בין גברים לנשים, לא צריך יותר מאשר כמה גירויים ויזואליים לגברים (גירויים הקיימים בשפע ביחידות מעורבות) לצד ביטויים של תשומת לב ורגישות המשפיעים על הנשים, דבר המוענק להן באופן טבעי ושוטף כמעט ברוב המקומות בהם השירות הינו משותף. די לראות את ההבדלים ביחס המעניק מפקד לפקודתו להבדיל מלפקודו, מנהל לעובד להבדיל מלעובדת אצלו, חייל לעמיתתו להבדיל מלעמיתו וכן הלאה.
בהינתן כי אלו תופעות טבעיות המושרשות בקרב החיילים והחיילות, יש בדבר משום סיכון ממשי ללכידות היחידה הלוחמת ולמשמעת הנדרשת בה.

לסיכום

בהרצאה מקוונת שעסקה במוח ורגשות, אותה נשאה ב-4 בפברואר 2021 ד״ר ליאת יקיר, ביולוגית ודוקטור לגנטיקה מולקולרית, הציגה המרצה טענה כי המוח האנושי אינו מתוכנת לשוויון וכי זהו תוצר של חינוך ותרבות שאינם מוטמעים (אינסטינקט) באדם. מאמירה זו למד אני שכל עוד מערכות החינוך והתרבות בחברה המערבית לא התגברו על האינסטינקט האנושי שמצטרף להבדלים הפיזיולוגיים המהותיים בין המינים, וכל עוד שוררת עויינות ויחסי איבה ביננו לבין אויבנו הערביים, אזי אין טעם בשילוב נשים כלוחמות במערכים הקרביים המתמרנים רק משום קיום ערך השוויון בחברה.

ערך השוויון, תפיסה נעלה ככל שתהיה, לא ישרוד את המפגש עם המציאות האכזרית, האלימה והקשוחה בשדה הקרב, בו דווקא לפערים המובנים ולהיעדר השוויון בין הצדדים הלוחמים יש משקל רב בהשגת ההכרעה והניצחון על האויב.

ככל הנראה הסיבות בגינן ישנו עדיין רוב גברי מוחלט ביחידות הלוחמות בכל צבאות העולם, להבדיל מיחידות המנהלה והתמיכה למיניהן, מבוסס על ידע ותובנות שנצברו בחבר בני האדם לאורך שנים של מלחמות עקובות מדם. הידע הנצבר, גם אם אינו כתוב בשפה מדעית מלומדת, עדיין מבטא את הצורך הבסיסי של כל חברה לנצח ולשרוד את החיכוך הפיזי מול אויביה בכל תנאי. עובדה שאינה תלויה ואסור שתהא תלויה במימוש ערך השוויון, הזר לתופעת המלחמה ואף נוגד לה. שוויון מגדרי אינו ערך פסול. אך בכל הקשור לשילוב לוחמות ביחידות הקרביות, שמטרתן לנצח את אויבנו ולהבטיח את ביטחוננו, אין לו מקום.

הסדרת המצב נעוצה בהבנה כי על ארגוני הנשים הפמיניסטיות להפסיק להשוות עצמן לגברים, כפי שגברים אינם מתיימרים להשוות את יכולותיהם לאלו של הנשים. נדרשת השלמה עם העובדה שישנן תכונות יסוד למבנה הפיזיולוגי ולתפקוד האישה, השונות מהותית מאלו של הגבר, כנתון שאין צורך או הכרח להתנגד לו אלא להיפך – להשלים עמו ולמצות את הטוב שבו למען הפרט והכלל.

סיכם את הדברים פרופ׳ גלזרמן בראיון שפורסם ב׳פורבס׳ במאי 2018:

רק מי שעיוור לגמרי להבדלים בין גבר לאישה ושמאמין שעל מנת להגיע לשוויון יש להפוך אישה לגבר או גבר לאישה – יתנגד לכך. גבר ואישה שונים במבנה הגופני, בכל תא בגוף שלהם ששונה גנטית, וגם שונים הורמונלית. לומר שאנחנו בדיוק אותו דבר, זה לא רציני מבחינה מדעית. שוויון לא שווה זהות, אלא הכרה בשוני ומתן הזדמנויות שוות בדרכים המותאמות לשני המינים”.

לסיום, מצופה כי נשים לא ינסו להתחרות בגברים במימדים, במאפיינים וביכולות הפיזיולוגיות המובנות, על המשמעויות הנגזרות מכך לתפקוד מיטבי בשדה הקרב בפרט, אלא ישלימו עם ההבדלים, ימנפו וימקסמו את יתרונותיהן לתפקידים משמעותיים וחיוניים אחרים, המשרתים את אותה מטרה וערך נעלה – הניצחון על אויבנו.

קרי: על מנת שלא להחליש את הצבא או לפגוע ביכולות יחידותיו הלוחמות, יש לחדול מלנסות ולהוכיח כי הטבע טעה וכי הפמיניסטיות הרדיקליות צודקות וכולם שווים במאפייניהם וביכולותיהם מולו. נדרש כי בני שני המינים יעשו כמיטב יכולתם ויכולתן בתחומים בהם יש להם ולהן יתרון יחסי, כדי לתרום יחד למען בטחון ישראל.

אל"מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי.

*גילוי נאות- הכותב אינו רופא ואינו עוסק בתחומי הרפואה.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: