סקר נרחב של מכון קאטו מגלה כי מספר גדל של אמריקנים מפעילים צנזורה עצמית ולא חשים בנוח להתבטא. 32% חוששים לאבד מקום עבודה בגלל דעה
כמעט שני שלישים מהאמריקנים נמנעים מלהביע את דעתם בנושאים מסוימים מתוך חשש שאחרים ימצאו אותם פוגעניים באקלים הפוליטי הנוכחי. כך עולה מסקר שערך לאחרונה מכון קאטו, והציג עליה של ארבעה אחוזים בנתון הזה לעומת סקר דומה מ-2017. מגמה מרכזית העולה מן הנתונים בסקר היא שהפחד מפני התבטאות בנושאים פוליטיים חוצה את כל הקשת המפלגתית, כאשר מרבית הדמוקרטים (52%) והרפובליקנים (77%), יחד עם 59% מאלו המגדירים עצמם כעצמאיים, מודים כי ישנן דעות אותן הם מפחדים לחלוק.
למרות זאת, ישנה קבוצה אחת הבולטת במיוחד כמי שחשים נוח להתבטא בכל נושא. בקרב משיבים אשר הגדירו את עצמם כאנשי שמאל מובהקים, 58 אחוזים טענו כי הם אומרים כל מה שהם מאמינים בו, לעומת 48% אחוזים בלבד מאנשי השמאל הנוטים למרכז שחשו פחד להביע דעה מסוימת. בנתון הזה נרשמה ירידה של שישה אחוזים מאז 2017.
בנוגע לשאלה האם הם חשים לחץ לצנזורה עצמית, שיעור המשיבים בחיוב מקרב אנשי שמאל מובהקים עלה מ-30% לפני שלוש שנים ל-42% כיום. בקרב אנשי שמאל מתון נרשמה עליה של שבעה אחוזים ל-64% ובקרב אנשי ימין עליה דומה ל-77%. בנוגע לחלוקה על פי מוצא אתני, 65% מן המשיבים ממוצא לטיני ו-64% מהלבנים טענו כי הם מפעילים צנזורה עצמית, וזאת לעומת 49% מהשחורים. החלוקה מגדרית, מרבית הגברים (65%) השיבו כי הם חוששים לחלוק את דעתם הפוליטית, לעומת 59% בקרב נשים. 71% מן המשיבים הדתיים חשים כי נמנע מהם להביע את דעתם, לעומת 56% בקרב לא-דתיים.
נקודה מעניינת נוספת שעלתה בסקר עסקה בשאלה האם המשיבים מודאגים מכך שהם עלולים לפספס הזדמנות בקריירה או לאבד את מקום העבודה אם דעותיהם הפוליטיות ייוודעו בפומבי. לשאלה זו השיבו בחיוב 31% אחוזים מאנשי השמאל, 30% אחוזים מאנשי המרכז ו-34% מאנשי הימין. בחלוקה מפלגתית, 28% בלבד מהדמוקרטים חשים כך לעומת 38% מהרפובליקנים. על פי עורכי המחקר, תוצאות אלה מאשרות כי יותר ויותר אנשים חשים כי הקריירה המקצועית שלהם עשויה להיפגע בשל דעותיהם, הן מימין והן משמאל.
בנוגע לחלוקה על פי השכלה וגיל, הקבוצה שקרבה קיימת הנטייה הגדולה ביותר להסתרת הדעות האישיות מחשש לפגיעה מקצועית היא צעירים מתחת לגיל שלושים, וכאן גם הפער הפוליטי משמעותי מאוד. 51% מן הרפובליקנים הצעירים אמרו כי דעותיהם עשויות לפגוע בהם, לעומת 33% מהדמוקרטים. שיעורים אלה נוטים לעלות גם ככל שהמשיב הוא בעל השכלה מתקדמת יותר. בנוסף, 50% מאנשי השמאל המובהקים אמרו כי הם תומכים בפיטורין של חברים לעבודה אם יתברר שתרמו לקמפיין של דונלד טראמפ, לעומת 36% מאנשי הימין שתמכו בפיטורי עמית שתרם לג'ו ביידן.
עורכי המחקר סיכמו ואמרו כי התוצאות מרמזות על כך שישנו מספר הולך וגדל של אמריקנים המבצעים צנזורה עצמית. על פי החוקרים, הפריסה הרחבה על פני הקשת הפוליטית והאתנית מראה כי החשש מחשיפת הדעה קיים ללא קשר לשאלה האם מדובר בדעה קיצונית, אלא גם באשר לדעות שנחשבות מקובלות יחסית. לדברי החוקרים, מצב זה מוביל לכך ש"אנשים חשים שאינם יכולים לדון בנושאי מדיניות חשובים, וכך דעות כאלה לא זוכות להזדמנות להיות מובנות, מעוצבות או לעמוד לבחינה".
זה מה שקורה כשרוב עמק הסיליקון (גוגל ,פייסבוק וטוויטר ) ורוב המדיה נשלטים על ידי שמאלנים (שבחלקם הנם מאוד קיצוניים) . שלא נדבר על מחנות השטיפה המרקסיסטים (האוניברסיטאות) .
לכל אלימות בולשביקית, במאה השנים האחרונות – קדם מצב כזה בדיוק.
בכל פעם, הסבירו הבולשביקים את אלימותם ואת ההשתקה, ע"י דאגה לחלשים (התקרבנות תמיד היית נשק יעיל). עמים שלמים נפלו למלכודות זו ונשבו בה למשך עשרות שנים, כאשר אף בני משפחה – רוצחים את בני משפחתם, מכיוון ש"אינם דואגים לחלשים" והתעוררו, רק לאחר שהגולאגים שקעו בדם.
מצא את ההבדלים בין הנרקסיסטים האמריקאים (ש"תרומתם" מסתכמת בגניבת מוסדות משפיעים), לבין רוצחי הגולאגים וסעייניהם, אשר מלאו את מסכי סרטי התעודה לפני עשור, עם דמעות תנין כי "לא הבנו, לא שמענו". היסודות הדמוקרטיים בארה"ב, חזקים מכדי שמתקפת הבוטים הסמולנית, תתקדם מעבר לרשום בכתבה. עוד כמה עשרות שנים, תראו את כל הזומבים של היום, המרוקנים חיים של אנשים, עם אותם תירוצים "לא הבנו, לא שמענו".
התגובה נכתבה למען קוראים, המסוגלים לחשוב עצמאית, ללא אישור משוקן 🙂
גם גברים שבוגדים בנשותיהם מרגישים לא נוח לספר על זה… לא כל חולשה אנושית, כמו תמיכה בנשיא טיפש וכושל כמו טראמפ, ראוי להתגאות בה…
בישראל לצערנו זה בדיוק הפוך. ימנים ביביסטים רוקדים בראש חוצות עם "דווקא ביבי" כי מבחינתם שנאת השמאל גוברת על אהבת המדינה…
גם תוכים סמולנים, לא מסוגלים לחשוב עצמאית, אלא להקיא את אותו בליל סיסמאות, על כל סיבה ששוקן מתיר להם. סימני זיהוי: התוכי לא יתייחס לתוכן התגובה לה הוא "מגיב" אלא יקלל ויגדף.
מתי אתה הולך להקיא שהמים רטובים בגלל אותו קיא סיסמאות שהקאת פה?
ככה זה גם פה.
בדיוק כמו בישראל. אבל בדיוק. אך הסימנים בישראל לא פראיירים. נשמע עוד למרחוק בזמן המתאים
אם רוצים לאחד את העם, צריך ללמוד לדבר דיבור מאחד. גם בימין.
( כמו שהגרמנים, האיטלקים והספרדים למדו לעשות לפני אי אלו שנים…)
דיבור מאחד?
החיים מורכבים מאוד והחלטות, הן בד"כ קשות. אם הכוונה ב"דיבור מאחד" היא לנסות לשתף כמה שיותר אנשים (לא מדד אבסולוטי, אנשים ממש לא תמיד רציונאליים ורוצים לפתור ולא להיעלב או להתרגז), אני נוטה להסכים – אם כי, הדרך ה"מושלמת" להתקע עם בעיות לנצח ואף להחמירן, היא החשש התמידי להרגיז את ה"נעלבים המקצועיים" (או כאלה שעושים זאת בכוונה, אם תחשוב על זה – זו משמעות המילה אופוזיציה).
אך אם הכוונה היא, להתרכז רק במה שנשמע טוב ולכן "מאחד" (ושאר הסופרלטיבים מהמילון לסמולן המצוי, בו רצח ישראלים הוא שלום וחשיבה ללא אישור משוקן – היא פשע מחשבה), אז זו הבעיה המתוארת בכתבה וזו, כפי שכתבתי בתגובה מעל, זו תחילתה של כל דיקטטורה בולשביקית במאה ה-20 – אשר לא הובילה לא לאיחוד ולא לשום דבר טוב.
אם רוצים לאחד את העם, צריך ללמד את עצמנו דיבור מאחד. גם בימין.
נכון, דרוש דיבור מאחד בימין. אבל אולי תתפלא – זה נחוץ גם בשמאל.
שמאל מאז ומתמיד היו סכנה לעולם הראשון שזיהה את זה היה וגנר והיטלר ימחשמם אבל בזה הם צדקו רק שהם האשימו את כל היהודים
ולא את הקומוניסטים יהודים וגויים
הימין (השפוי) העולמי כמו בארץ הוא אימפוטנט, מפוחד ובכיין כבר זמן רב. ודאי לא בגלל שהוא מיעוט, כי הוא לא. ומדובר מול השמאל הפעיל מאד והאנרכיסטי
אז מדוע? אף פעם לא הצלחתי להבין, בכל אופן תשובה משכנעת הגיונית לא מצאתי.
אצל הימין הערכים העליונים הם חופש והאדם הפרטי, לכן בהגדרה הם יותר אינדיבידואליסטים ונרתעים ממהלכים דכאניים. השמאל רוצה לתקן את העולם ולשנות את העולם ומגייס לזה מנגנוני כוח שונים שמאפשרים הנדסת תודעה ומהלכים פוליטיים שמגשימים את תוכניות השמאל. השמאל השכיל להנציח את הנאציזם ככוח ימני (במקור נאציונל סוציאוליזם) ולהדביק לכל הדיקטטורות הלאומיות את התואר ימי ולהציב את הימין במיגננה מתמדת. זה על קצה המזלג וחלק מהתשובה.