פריים טיים פייק ניוז: מה יש לך, דפנה ליאל?
העיתונות הולכת ומתפרקת מערכי המקצוע ויסודותיו. אין תחתית לחבית הזאת, ואיכשהו בכל זאת נשמעות תדיר דפיקות מלמטה ומישהי צועקת "תפתחו, זאת דפנה ליאל"
רגעי השפל של התקשורת הישראלית רבים ומביכים, ומשבר הקורונה מזמן לה את האפשרות לשבור שיאים של עולב על בסיס שעתי. המשבר הזה תופס את העיתונות על ברכיה, מתחננת לישועה כלכלית, מפוחדת עד שיתוק מהממשלה והעומד בראשה, הולכת ומתפרקת מערכי המקצוע ויסודותיו. אין תחתית לחבית הזאת, כפי שיודע כל מי שצפה פעם בפוקס ניוז או קרא את ישראל היום, ואיכשהו בכל זאת נשמעות תדיר דפיקות מלמטה ומישהי צועקת "תפתחו, זאת דפנה ליאל".
לא חסרים עיתונאים מביכים על המסך, ובכל זאת דפנה ליאל היא מקרה מיוחד: עיתונאית אינטליגנטית בעלת תואר אקדמי במדעי המדינה, בת האליטה השמאלנית, שבתהליך מעורר השתאות הולכת והופכת לשמעון ריקלין.
השאלה שאיש אינו שואל היא היכן, לעזאזל, הם העורכים של דפנה ליאל. האחריות לכל מחדליה נופלת במלואה עליהם והם אלה שיצטרכו להסביר יום אחד כיצד ומדוע איפשרו לחרפה המקצועית הזאת להשתולל. נאחל להם בהצלחה בחקירות להב 433
בתחילת דרכה ככתבת חינוך היא הפגינה יכולות עיתונאיות גבוהות, אבל אלה נגנזו כנראה כשהפכה לכתבת של חדשות 12 בכנסת. וכך, ב"אולפן שישי", כשכל המדינה נושאת אליה עיניים, פלטה ליאל את המשפט המדהים הבא: "בסוף הממשלה רוצה להעביר מהלכים והכנסת צריכה להוציא אותם לפועל בחקיקה".
נתעכב על זה רגע, כי צריך להתרכז כדי להבין כמה זה בלתי ייאמן. ליאל אומרת, למעשה, שהרשות המחוקקת צריכה להיות חותמת גומי של הרשות המבצעת, כפופה לגחמותיה ומהלכיה. אבל כל מי שלמד פעם אזרחות (ולו ברמה הנמוכה ביותר) יודע שההפך הוא הנכון – הכנסת מחוקקת חוקים והממשלה צריכה להוציא אותם לפועל ולבצע. גם דפנה ליאל יודעת את זה. טיפשה היא לא.
אם כך, מדוע היא מפיצה מידע שגוי במתכוון בפריים-טיים? זו שאלה שהתשובה עליה תתקבל כנראה רק אם תפתח חקירת תיק 7000 על יחסי ראש הממשלה עם ערוצי הטלווויזיה המסחרית. אבל מדובר בעניין שיטתי.
ליאל מקפידה, למשל, להתייחס לאופציה של ממשלה צרה בראשות בני גנץ כ"ממשלת מיעוט", למרות רוב של 61 ח"כים, זהה לזה שהיה לממשלת הליכוד ב-2015. "החלפת יו"ר הכנסת היא סוגיה בעייתית כשעוד לא יודעים איזו ממשלה תכהן… לא סתם עד היום זה לא היה ככה", היא מחרטטת ,למרות שלפחות ארבע פעמים בהיסטוריה של הכנסת נבחרו יו"רים מהאופוזיציה. "זו לא סיטואציה בריאה שהכנסת תהיה לעומתית לממשלה", היא מסכמת, חרף העובדה שעיקרון האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות עליהן מבוססת הדמוקרטיה מאפשרים ולעתים מחייבים זאת. ג'ורג' אורוול עושה פליק פלאק וצוקהארה לאחור בקברו.
הסבר אפשרי למחדליה הרבים של ליאל הוא שמאז כניסתה לתפקיד ככתבת הערוץ בכנסת, היא משמשת בפועל כנושאת כליו של עמית סגל, צינור בין הפרשן הפוליטי הבכיר ובין הצופים דרכו עוברים האייטמים הפחות אפויים וההשערות היותר פרועות של נער הגבעות הנצחי. במקביל היא גם מרבה להדהד את דוברי הליכוד ברשתות החברתיות, בלי מינימום של מאמץ עיתונאי לתת לדבריהם קונטקסט או מסגור עובדתי, כאילו הייתה מגבר אנושי להעברת מסרי השלטון. זוהי מעילה קבועה ומתמדת בתפקידה.
חבטות הביקורת בדפנה ליאל הן ספורט לאומי חדש ברשתות החברתיות, אך השאלה שאיש אינו שואל היא היכן, לעזאזל, הם העורכים שלה. האחריות לכל מחדליה, שגיאותיה והפייק ניוז שהיא מפיצה נופלת במלואה עליהם ואם יום אחד נהיה שוב מדינה מתוקנת, בעיקר הם אלה שיצטרכו להסביר כיצד איפשרו לזוועה המקצועית הזאת להשתולל. נאחל להם בהצלחה בחקירות להב 433.